מילה שלי

פחד קהל – מה אפשר לעשות עם זה?

נתחיל בבשורה שאולי קצת מנחמת. לכולנו יש פחד קהל במינון זה או אחר ומסתבר שזאת הפוביה החברתית הכי נפוצה שיש. בקיצור, לא מספיק יש לכם פחד קהל עכשיו אתם גם לא מיוחדים. למה זה ככה? מדובר על שילוב של תחושה שאנחנו עומדים למבחן, סוג של אודישן, אנחנו בצד אחד והקהל בצד השני והוא כמובן מחליט

איך להפוך הרצאה טובה למצוינת – כל הטיפים בפוסט אחד

5 חיבורים שיש לי עם עולם ההרצאות: החיים שלי השתנו בזכות ההרצאה של אריק זאבי. באותו היום הבנתי מה אני הולכת לעשות בחיים. זאת היתה גם הפעם הראשונה שראיתי את איריס יוגב (שליוותה את אריק בהרצאה, היא כמובן לא ידעה אז מי אני) לפני חצי שנה, הוא התארח אצלנו באחד הקורסים וסגרנו יחד מעגל. ההרצאה

יום האישה הוא הרבה יותר קרוב ממה שנדמה

יוצאות לאור בדלתא גליל לפני שנה, כשפנו אלינו מדלתא גליל לעשות את "יוצאות לאור" מתוך הבנה עמוקה שההשראה הכי גדולה נמצאת בתוך הבית, נכנסנו לזה בשיא ההתרגשות אבל גם עם הרבה חששות. תחשבו כמה זה מפחיד לספר על הבמה את הסיפור האישי שלך, אז הרבה יותר מפחיד מזה, זה לעשות את כל זה בתוך הארגון,

כל מה שרציתם לדעת על ברנה בראון או על פגיעות, בושה ואמפתיה

לא נועדנו להיפגש. אנחנו בגילאים שונים לגמרי, גדלנו במקומות אחרים, בחרנו קריירות לא קשורות וכשבוחנים את זה אובייקטיבית אין בנינו שום קשר. אבל ממש במקרה, רצה הגורל ובשיעור השלמה בפסיכולוגיה, בחודש אוגוסט החם, לפני שהתחלנו את התואר השני שלנו, דניאל (אופק) הצביע ושאל מי יכול לקחת אותו טרמפ לצפון. בדיעבד, אולי באמת הכל התחיל אז,

איך הופכים הרצאה טובה למצוינת? ראיון עם איריס יוגב

"כל פעם אני מופתעת מחדש. כמה קשה להם להיחשף, לספר את הסיפור שלהם, בלי מסכות, פשוט מהלב ואיך ברגע הזה בו הם מצליחים, עושה את כל ההבדל." מה הסוד שלך איריס יוגב? בפעם הראשונה שפגשתי את אריק זאבי ושמעתי את הסיפור שלו בדרך למדליה, ישבתי מולו פעורת פה. היו שם כל המרכיבים של סיפור חזק.

איך הופכים סיפור להרצאה?

גם הפעם, זה התחיל לגמרי במקרה. מישהי מפעם פעם פעם התקשרה ושאלה אם אני עושה את זה. יש לה סיפור אישי שהביא אותה למה שהיא עושה היום והיא רוצה להפוך את זה להרצאה, להעביר את הסיפור שלה לעוד ועוד אנשים. אמרתי לה שאף פעם לא עשיתי את זה אבל יאללה. בואי נעשה את זה. ואז היא

איך יוצאים לאור?

הפעם הראשונה שלי אני זוכרת את ההרצאה הראשונה שלי. עמדתי בפני מחלקת מכירות אבל הרגשתי שאני עומדת בפני כיתת יורים. הם דווקא היו נחמדים אבל אני גמגמתי והסמקתי חלופות. דיברתי כל כך מהר ורק התפללתי שייגמר. כשהסיוט עבר, התיישבתי במקום שלי, הסדרתי נשימה והבנתי שהיה נורא. איום ונורא. למחרת קרא לי הבוס לשיחה שהתחילה במשפט