מילה שלי

הראיון שיוציא אתכם לחופש

דניאלה היא מסוג האנשים שמספיק לפגוש פעם אחת ולא שוכחים אותם יותר לעולם. יש בה מן שלוות נפש והתבוננות על החיים שנותנים לי הרגשה שהיא תמיד כמה צעדים לפני. הרעיון לראיון הזה התחיל בכלל מההקבלה בין עולם הכתיבה ועולם התסריטאות, אבל די מהר גלש לתשוקה שלי להבין איך בתוך העשייה האינטנסיבית מצליחים לייצר חופש אמיתי

פוסט מלא במוזה

הכל התחיל בשלט צהוב. כן, השלטים האלה בצידי הכביש, שכולנו מתעלמים מהם בעקביות. אני לא יודעת איך ולמה אבל נעצרתי על השלט הזה והחלטתי להירשם. סדנה לכתיבת שירים עם נועם חורב במוזה – שלושה חודשים, אחת לשבוע, כתבתי שירים, שמעתי מנועם סיפורים וזכיתי להכיר את מוזה ואת אבא ואמא שלה. אורי ואוסי. מאז עברו שנתיים

איך אפשר להיות מותג אנושי?

התפקיד הראשון שלי בגלידת שטראוס היה מנהלת מותג מגנום היו לתפקיד שני חלקים עיקריים. החלק הראשון היה פיתוח מוצרים חדשים, כל הפיתוח היה כאן בארץ ונדרשה הרבה עבודה לעמוד בסטנרטים המטורפים של מגנום ובמקביל לעמוד במגבלות הכשרות וכמות המוצרים הלא הגיונית שפיתח מפעל אחד לתושבי המדינה. החלק השני היה כל המסביב. הפרסומות, השילוטים, עבודת היחצ

כל בלוג צריך מרפסת או פוסט מלא בהמלצות

חודשיים לא כתבתי בבלוג. אני זוכרת את ההתחלה, התיישבתי לכתוב ולא יכולתי להפסיק. עוד ועוד פוסטים עשירים בתובנות ותמונות מילאו את הבלוג והביאו איתם בעוד רעיונות שצריכים לחכות ולהמתין שיגיע תורם. אני זוכרת שאמרו לי שזה מגיע, הבלוק הזה, המחסום, שמפסיקים לכתוב. אבל האמת, שלא האמנתי, כי בנינו, תמיד יש לי מה להגיד. אז חודשיים לא

ראיון עם אריאלה דניאלי על עולם הדיגיטל

את אריאלה דניאלי פגשתי בפעם הראשונה, לפני יותר משלוש עשרה שנה, כשהייתי בחודש תשיעי. היא הגיעה להחליף אותי בחופשת לידה וממש כמו באגדות, היתה בנינו אהבה ממבט ראשון. היינו מאד שונות, אני ראציונלית וחותכת, חסרת סבלנות וחותרת לעיקר ואריאלה מתלהבת ונרגשת כמו ילדה, סוערת ומתקתקת כאילו אין מחר. לאורך השנים התפתחנו יחד וגם לחוד ואפילו

כתיבה תקשורתית לעובדים – למה ואיך?

שיווק פנימי מה זה אומר זה מצחיק, אבל כשעבדתי בתפקידי שיווק בארגונים כל תשומת הלב שלי הופנתה ללקוחות. היו לנו תקציבים בלי סוף, קהלי מטרה ברורים, הכשרות וסמינרים ליצירתיות בכל מיני מקומות נידחים בארץ ובעולם ועשינו הכל כדי להגיע ללב (וגם לכיס) של הלקוחות שלנו. אבל פעם בשנה, היינו עושים גם אירוע גדול למפיצים ולעובדים

איך הופכים סיפור להרצאה?

גם הפעם, זה התחיל לגמרי במקרה. מישהי מפעם פעם פעם התקשרה ושאלה אם אני עושה את זה. יש לה סיפור אישי שהביא אותה למה שהיא עושה היום והיא רוצה להפוך את זה להרצאה, להעביר את הסיפור שלה לעוד ועוד אנשים. אמרתי לה שאף פעם לא עשיתי את זה אבל יאללה. בואי נעשה את זה. ואז היא

איך יוצאים לאור?

הפעם הראשונה שלי אני זוכרת את ההרצאה הראשונה שלי. עמדתי בפני מחלקת מכירות אבל הרגשתי שאני עומדת בפני כיתת יורים. הם דווקא היו נחמדים אבל אני גמגמתי והסמקתי חלופות. דיברתי כל כך מהר ורק התפללתי שייגמר. כשהסיוט עבר, התיישבתי במקום שלי, הסדרתי נשימה והבנתי שהיה נורא. איום ונורא. למחרת קרא לי הבוס לשיחה שהתחילה במשפט

יש לי ערכים

מה זה ערכים? ערכים הם היסודות של הבית, אלה שיוצקים מבטון ובאים להשקות כי אם לא נדאג ליסודות, הכל בסוף יתפרק. ערכים הם השכבה הראשונה של העוגה זו שדואגת שהכל יהיה יציב ושיהיה אפשר לחתוך את העוגה כמו שצריך. ערכים הם הלב שלנו, זה שאומר לנו מה נכון לנו לעשות וזה ששומר עלינו שלא נעשה

"סיפור חיי על קצה זית"

כרם הזיתים שלנו נולדה, או יותר נכון ננטעה עם כמה עקרונות בסיסיים: לשמור על פשטות לעשות כל דבר (כמעט) בכוחות עצמנו ולבדוק תמיד, אם אפשר קצת אחרת. החיבור שלי הגיע אחרי התנגדות טבעית. הרי אני וחקלאות זה כמו שמן ומים. לא מתערבב.