מי אני?

לפני שמתחילים, חשוב להבין מי אנחנו. מה הערכים שלנו, מה הבידול שלנו בתחום, מה האני מאמין שלנו, מה אומרים עלינו, מה הרקע שלנו. ככל שנדע יותר לעומק את הסיפור שלנו, כך הכתיבה תהיה מדויקת יותר. זה נכון גם אם אנחנו מעבירים את הכתיבה לאיש מקצוע, ככל שנצליח לדייק בסיפור שלנו, כך הכתיבה שלו עבורנו תהיה יותר אפקטיבית.

הרבה פעמים אנחנו קוראים להם קהל מטרה, קהל יעד או בשם ה"חיבה" קהל מפולח ושוכחים שמדובר באנשים כמונו. אנשים שלא רוצים להיות יעד או מטרה למסרים ובטח לא מפולחים, אנשים שמחפשים מענה מדויק לצרכים.
בדיוק כמו שלמדנו להכיר את עצמנו, חשוב לא פחות להכיר את האדם אליו אנחנו כותבים. וכן, הוא אדם אחד ולא קהל ולכן צריך להתייחס אליו ככה וזה אומר להבין איך הוא הגיע אלינו ומה הוא מחפש, מה הצרכים שלו, מה חשוב לו ומה יגרום לו לבחור דווקא בכם.

תחשבו רגע איך אתם מתקשרים עם אנשים ומשתפים במשהו שקרה לכם. האם אתם אומרים "לא תמצא טוב ממני באזור?" או "כדאי עכשיו או שיהיה מאוחר מדי?" סביר להניח שלא, כנראה שאתם פשוט מספרים להם סיפור.
הסיפור טבעי לנו, הוא יוצר הקשבה וקרבה, יש בו אוטנטיות וכנות והוא שלנו. כי סיפור כמו שהיה לך היום אין עוד לאף אחד אחר. כי ללא כל קשר לכשרון הכתיבה, יש לכולנו יכולת לספר סיפורים.

בכל סוג של כתיבה יש למעשה שלושה חלקים חשובים במיוחד.
ההתחלה, כלומר הכותרת, שתפקידה לסקרן אותנו, לגרום לנו להמשיך לקרוא, להיות רלוונטית לכתוב בהמשך ואם זאת מעוררת סקרנות. האמצע, שהוא למעשה גוף הטקסט והסיפור כולו. שימו לב שהוא מעביר את המסר שרציתם בצורה בהירה ומדויקת, בלי להעמיס על הקורא, בלי יותר מדי הסברים ומצליח להיות נעים ופשוט לקריאה.
והסוף שנותן את הסגיר למה שכתבנו ומייצר אצל הקורא שלנו תחושה שהוא רוצה לדעת עוד, לקבל עוד חומרים, להתקשר, להירשם וכיוצ"ב.

אנחנו חיים בעולם עמוס במסרים, מלא בלחצים והכל כאן ועכשיו. אם פעם היה לנו פנאי להתעמק במאמר או בספר, היום אנחנו מרפרפים ומדלגים בין כמה אמצעי תקשורת בו זמנית. לכן, מה שעבד פעם, היום כבר לא מספיק. היום צריך טוויסט, תבלינים, מלח ופלפל למילים.
הטוויסט יכול להיות קטן וסמלי כזה שהופך את הכתיבה היבשה לכזאת שמתחשק לקרוא. יש הרבה דרכים לטוויסט, כמו הומור, הפעלת רגש, תמונה מפתיעה או שימוש לא צפוי בשיר או ציטוט אבל בגדול אפשר לדמות טוויסט לרגע הזה שבו אנחנו פשוט מחייכים לעצמנו.

אז סוף סוף אנחנו מצליחים לשבת ולכתוב. המילים יוצאות מאתנו ואנחנו רק רוצים ללחוץ כבר על ה"שלח" או ה"פרסם" לפני שנתחרט או יכנס משהו חשוב יותר. עוד טיפה סבלנות. אחרי שהכל כתוב חשוב לקרוא שוב, רצוי כמה פעמים. לבדוק שזה זורם, שלא חסרה לנו מילה או אות ושאין משהו מיותר, שחוזר על עצמו. חשוב לקרוא לפחות פעם אחת בקול רם, מדהים לגלות איך הקריאה בקול רם עוזרת לנו לעלות על הטעויות שפספסנו בקריאה הרגילה. מי שיודע שיש לו קושי עם השפה העברית, מומלץ לשלוח לחבר או לאיש מקצוע שיכול במבט זריז לוודא שאין שגיאות. הרבה פעמים אנשים תופסים שגיאות בשפה כחוסר מקצועיות וחבל.

ועכשיו, הביטו על הטקסט ושימו לב איך הוא נראה. האם לפנינו בלוק אחד צפוף או פסקאות קצרות ומרווחות? האם צריך להתאמץ לקרוא או שהמשפטים פשוט קופצים לעין?
מומלץ לא לסדר את הטקסט לפי השורות במחשב היות ורבים מהקוראים שלכם יקבלו את הטקסט בנייד. מומלץ לעשות מרווחים בין פסקאות, לרדת שורה במשפט חדש ולתת לעיניים לנשום בתוך מדי פעם. בנוסף, שאלות ובולטים מאפשרים קריאה נוחה וקלה וכדאי לשלבם בתוך הטקסט.