מילה שלי

מדריך לכתיבה שיווקית בימי קורונה

כשהכל התחיל היתה לי פנטזיה. אין עבודה, כל הסדנאות וההרצאות מבוטלות, אסור לי לצאת מהבית ויש לי אינסוף זמן לעשות את כל מה שחיכה לי בסבלנות וגם ממש לא. וככה נראתה הרשימה שלי: עדכון אתר (כולל האותיות הקטנות, הכוכביות, המיקרו קופי, התוכן וריענון התמונות) בניית מוצרים חדשים כתיבה בלתי פוסקת בבלוג הוצאה שוטפת ועקבית של

גיל ריבה בראיון אישי על כל מה שרציתי לדעת על ראיונות וכן העזתי לשאול

זה התחיל בהודעה הבאה "הי גליתוש, נדמה לי שאין ברירה אלא לענות על השאלות שלך, בשיא הרצינות והמקצועיות. אז סליחה שהשארתי את "גיל המצחיק" מחוץ לסיפור כרגע. הן פשוט לא שייכות הנה בשלב זה. שכן, בדיוק כמו ניתוח כירורגי  גם ההכנה לראיון חייב להתבצע בתנאים נוקשים, באקלים סטרילי וברצינות והמקצועיות הנדרשת. למרות זאת ובכל זאת אני

סטוריטלינג בקלילות – איך עושים את זה?

אני יודעת, זאת אחת המילים השחוקות של העת החדשה. סטוריטלינג. כמעט כמו "השראה, מדויקת וערך". ועדיין אני מתעקשת בכל פעם מחדש להתחיל איתה. מה לעשות החיים שלנו הם סיפור ואם יודעים לספר אותם כמו שצריך, זה הופך כל אירוע להרבה יותר מעניין, מרגש ומתגמל, זה עוזר לנו להעביר מסרים, לעבד משברים, לזכור רגעים משמעותיים ולהצליח

מכתיבה פורמלית לכתיבה אנושית – למה איך ומתי?

מה בעצם אני עושה? בהתחלה קראתי לזה "כתיבה שיווקית" – הכי נדוש, הכי כללי, הכי צפוי, הכי לא אני. מצד שני… כולם מבינים ישר על מה מדובר ואחרי הכל אני באמת באה משיווק ואוהבת לדבר שיווקית אז יאללה, נשמור את ההפתעות לאחר כך.   אחר כך הוספתי עוד כמה מילים אפקטיביות, אחרי הכל מדובר בארגונים

הראיון שיוציא אתכם לחופש

דניאלה היא מסוג האנשים שמספיק לפגוש פעם אחת ולא שוכחים אותם יותר לעולם. יש בה מן שלוות נפש והתבוננות על החיים שנותנים לי הרגשה שהיא תמיד כמה צעדים לפני. הרעיון לראיון הזה התחיל בכלל מההקבלה בין עולם הכתיבה ועולם התסריטאות, אבל די מהר גלש לתשוקה שלי להבין איך בתוך העשייה האינטנסיבית מצליחים לייצר חופש אמיתי

פוסט מלא במוזה

הכל התחיל בשלט צהוב. כן, השלטים האלה בצידי הכביש, שכולנו מתעלמים מהם בעקביות. אני לא יודעת איך ולמה אבל נעצרתי על השלט הזה והחלטתי להירשם. סדנה לכתיבת שירים עם נועם חורב במוזה – שלושה חודשים, אחת לשבוע, כתבתי שירים, שמעתי מנועם סיפורים וזכיתי להכיר את מוזה ואת אבא ואמא שלה. אורי ואוסי. מאז עברו שנתיים

איך אפשר להיות מותג אנושי?

התפקיד הראשון שלי בגלידת שטראוס היה – מנהלת מותג מגנום היו לתפקיד שני חלקים עיקריים. הראשון, היה פיתוח מוצרים חדשים. כל הפיתוח היה כאן בארץ ונדרשה הרבה עבודה לעמוד בסטנרטים המטורפים של מגנום ובמקביל לעמוד במגבלות הכשרות וכמות המוצרים הלא הגיונית שפיתח מפעל אחד לתושבי המדינה. החלק השני היה כל המסביב כמו פרסומות, שילוטים, יח"צ

כל בלוג צריך מרפסת או פוסט מלא בהמלצות

חודשיים לא כתבתי בבלוג. אני זוכרת את ההתחלה, התיישבתי לכתוב ולא יכולתי להפסיק. עוד ועוד פוסטים עשירים בתובנות ותמונות מילאו את הבלוג והביאו איתם בעוד רעיונות שצריכים לחכות ולהמתין שיגיע תורם. אני זוכרת שאמרו לי שזה מגיע, הבלוק הזה, המחסום, שמפסיקים לכתוב. אבל האמת, שלא האמנתי, כי בנינו, תמיד יש לי מה להגיד. אז חודשיים לא

כתיבה תקשורתית לעובדים – למה ואיך?

שיווק פנימי מה זה אומר זה מצחיק, אבל כשעבדתי בתפקידי שיווק בארגונים כל תשומת הלב שלי הופנתה ללקוחות. היו לנו תקציבים בלי סוף, קהלי מטרה ברורים, הכשרות וסמינרים ליצירתיות בכל מיני מקומות נידחים בארץ ובעולם ועשינו הכל כדי להגיע ללב (וגם לכיס) של הלקוחות שלנו. אבל פעם בשנה, היינו עושים גם אירוע גדול למפיצים ולעובדים

איך הופכים סיפור להרצאה?

גם הפעם, זה התחיל לגמרי במקרה. מישהי מפעם פעם פעם התקשרה ושאלה אם אני עושה את זה. יש לה סיפור אישי שהביא אותה למה שהיא עושה היום והיא רוצה להפוך את זה להרצאה, להעביר את הסיפור שלה לעוד ועוד אנשים. אמרתי לה שאף פעם לא עשיתי את זה אבל יאללה. בואי נעשה את זה. ואז היא