ראיון עם כנרת יפרח על הפרטים הקטנים שהופכים את האתר שלנו מבסדר לוואלה זה עובד. קוראים לזה מיקרו קופי וזה יותר פשוט ממה שזה נשמע והרבה יותר חשוב ממה שאנחנו מבינים. ויש אפילו הנחה שווה לספר שלה שהולך איתי קבוע לכל מקום.
כל עוד יש בני אדם, הצורך בקהילות רק יגבר. הטכנולוגיה הולכת ומשתכללת, מחשבים יחליפו כמעט הכל ועדיין: מגע של יד על כתף שפופה, שיחת מוטיבציה עם חברה וקבוצה של אנשים שמשפצת מבנה קהילתי – לעולם לא יוחלפו עי מכונות, לא הם ולא ההרגשה שהן נותנות. אנחנו כאן כדי להשאר.
קצת אחרי אמצע הספר "היזמים החדשים" כבר היה לי ברור שאני הולכת לראיין את רויטל ולשאול אותה את השאלות הכי פשוטות שלימדו אותי שאני בדרך הנכונה, אבל צריכה עוד קצת אומץ.
מה בסך הכל ביקשתי? להיות כמו כולם? על הנייר זה נראה בדיוק כך. בית, משפחה, 3 ילדים ואפילו כלב, טויוטה וכמה חברות טובות שאספתי לי בדרך. מה כבר חסר לי?
הלקוחות מצפים וזו גם סיבה טובה להעיר את הדף עסקי מתרדמת אוגוסט ולהזכיר לכולם שאנחנו כאן. מצד שני, מה אנחנו כבר יכולים לחדש ומה כבר יכול לרגש?
מה הקשר בין כתיבה שיווקית להודעות מהגננת או המורה? גם אני שאלתי את עצמי ואני מוכרחה להודות שזו היתה אחת ההפתעות הגדולות שלי. כן, מסתבר שאפשר לכתוב אחרת גם להורי הגן, אם אתם מכירים מורה, גננת או מנהלת – הפוסט הזה בדיוק בשבילה.
בשנה האחרונה כתבתי למעלה ממאה אודות. איך עושים את זה? מה הופך את זה לאחר משל כולם? ואיך אפשר להכניס את כל מה שיש לי לספר על עצמי בעמוד?
קשה להם לדבר באריכות אז ביקשתי מספרים וככה נזכרנו בכל המקומות שהיינו בהם בשבע שנים האחרונות. ואחרי הכל אנחנו משפחה לוקאלית.
כולם אמרו עליה ש"היא תגיע רחוק", "הכל קטן עליה". אמרו וחייכו בסיפוק. להיות הבטחה זה קצת כמו לקבל תעודת ביטוח, שבסוף הדרך הארוכה, מחכה לך כסא של מלכות וכבוד. הרבה כבוד. ויום אחד היא הפסיקה לראות את מה שהבטיחו לה בסוף הדרך. וראתה רק דרך. לא רעה ולא טובה, לא עקומה ולא ישרה, פשוט דרך.
לפני ארבע שנים בערך חשבתי לעשות סדנה לשיווק לעסקים קטנים. מסביבי ראיתי מלא סדנאות דומות מצליחות וחשבתי, למה לא? יש לי את כל הניסיון והידע. אז העליתי תמונה של בית השמן וכמה מילים מה יהיה וכבר חשבתי על מחיר. וכלום.
