מילה שלי

כל מה שרציתם לדעת על ברנה בראון או על פגיעות, בושה ואמפתיה

לא נועדנו להיפגש. אנחנו בגילאים שונים לגמרי, גדלנו במקומות אחרים, בחרנו קריירות לא קשורות וכשבוחנים את זה אובייקטיבית אין בנינו שום קשר. אבל ממש במקרה, רצה הגורל ובשיעור השלמה בפסיכולוגיה, בחודש אוגוסט החם, לפני שהתחלנו את התואר השני שלנו, דניאל (אופק) הצביע ושאל מי יכול לקחת אותו טרמפ לצפון. בדיעבד, אולי באמת הכל התחיל אז,

הצגה עצמית דווקא עכשיו

ההתחלה כמו תמיד היתה במקרה רגע לפני שהעולם השתגע ביקשו ממני לעשות הרצאה או סדנה אבל שיהיה בה גם משהו מגבש ומחבר ומפה לשם, לא יודעת איך ולמה, חשבתי שנעשה פשוט סבב של הצגה עצמית. כמה פשוט ככה מסובך. אני זוכרת את עצמי נוסעת לשם, עם כמה רעיונות שקפצו לי לראש באותו שבוע, כמה עקרונות

איך יוצאים לאור?

הפעם הראשונה שלי אני זוכרת את ההרצאה הראשונה שלי. עמדתי בפני מחלקת מכירות אבל הרגשתי שאני עומדת בפני כיתת יורים. הם דווקא היו נחמדים אבל אני גמגמתי והסמקתי חלופות. דיברתי כל כך מהר ורק התפללתי שייגמר. כשהסיוט עבר, התיישבתי במקום שלי, הסדרתי נשימה והבנתי שהיה נורא. איום ונורא. למחרת קרא לי הבוס לשיחה שהתחילה במשפט