מילה שלי

טוב, אפשר להבין. 

בלי לקרוא אני מנחשת שבמייל שקיבלתם יש כמה אמרות כלליות על השנה שהיתה, כמה הילדים היו חמודים,
ציון עונות השנה והמועדים, תודה מתבקשת לסייעות או מורות השילוב וברכה פדגוגית בשילוב שיר להצלחה בשנה הבאה.

ניחשתי נכון?

אז מה הפלא שאחרי פעם או מקסימום פעמיים, אנחנו ישר עוברים לחפש את התאריך למסיבת סיום, רושמים מתי באים עם חולצה לבנה וכל השאר הולך לפח (הלא ממוחזר)

תכלס, למה זה כל כך חשוב?

תחשבו על זה, התקשורת הכתובה היא הבסיס לקשר עם העולם בחוץ, עם ההורים והתלמידים, הקולגות ואנשי משרד החינוך, הקהילה ולמעשה כולם.
זוהי הדרך העיקרית בה אנשי הצוות שרואים את הילדים שלנו הרבה פעמים יותר מאיתנו ההורים, יכולים לעדכן ולספר על מה שנעשה מעבר לשער, לאפשר הצצה קלה לחיים שלמים שעוברים על הילדים שלנו, כשהם לא אתנו.

אז איך עושים את זה נכון?

בקיץ שנה שעברה העברתי סדנת כתיבה לצוות של גננות ואז הבנתי בפעם הראשונה גם את התסכול הגדול שקיים בצד השני.
ראיתי את העיניים שלהן מלאות בספק. יש להן ותק של עשרות שנים, מה אני כבר יכולה לחדש להן?
האמת, לא באמת ידעתי מה הן יעשו עם כל מה שהן למדו ותירגלו ואם יהיה להן אומץ לעשות משהו עם כל הכלים שנתתי להן.

אבל מסתבר שזה עבד, והרבה יותר מהר ממה שדמיינתי.

כבר בשבוע הראשון לשנת הלימודים קיבלתי מהמנהלת שלהן מייל נלהב עם דוגמאות של מכתבים שהוציאו (כל אחת בגן שלה) שהסתיים במשפט הבא:

"אני מודה שלפני הסדנא חששתי שאני לוקחת אותן למשהו שאני חושבת שנחוץ, אבל יעבור להן קילומטר מעל הראש
והן לא יבינו בכלל מה אני רוצה מהן. בפועל קלענו בול למטרה."

בסדנה דיברנו על 3 דברים עיקריים (שפשוט תמיד עובדים)

אם אתם מכירים מורה או גננת, מנהלת או רכזת שמחפשת את המילים הנכונות לכתיבה תקשורתית,
אתם מוזמנים לשלוח לה את זה, אולי זה יעשה את החופש שלה לאפילו יותר נעים.

ואם מתחשק לכם לקחת את זה סוף סוף לידיים ולהפסיק לבזבז זמן יקר, אפשר להירשם כאן, תגלו שזה באמת פשוט עובד ואפילו נחמד.

חופש נעים 🙂