הכל התחיל די במקרה.
בסדנה הראשונה הבטחתי לכל אחת שהיא תצא עם אודות.
בדיעבד, לא ברור מאיפה היה לי האומץ להבטיח את זה אחרי שלושה מפגשים עם נשים שאין לי מושג מיהן.
אבל זה קרה.
כל אחת מהן יצאה עם אודות. כן, בשנה האחרונה כתבתי בסדנאות יותר מ- 100 אודות.
והקטע היותר מפתיע שרוב האודות נכתבו כמעט בלי עזרה שלי.
אני זוכרת כשרק התחלתי ואחת המשתתפות שהגדירה עצמה כ"לא יודעת ולא אוהבת לכתוב" סיפרה שזה פשוט יצא לה בלי לחשוב, והכי חשוב בלי מאמץ. מאז אגב, העסק שלה שהיה בקשיים מאד גדולים, פורח והיא לא מפסיקה לכתוב 🙂
וככה זה המשיך.
אז מה נוסחת הקסם אתם שואלים?
אני לא מאמינה בקסמים. אני מאמינה בסיפורים. ואני מאמינה שכל אחד יודע לספר סיפור.
אז מה הסיפור שלך? זה בדיוק מה שצריך להיות באודות. הסיפור שלך על לא יותר מעמוד אחד. איך עושים את זה?
שלב ראשון – פשוט ספרו את הסיפור שחיבר אתכם למה שאתם עושים היום
מכאן אנחנו מתחילים, זה יכול להיות סיפור שהתחיל בילדות או לא מזמן, אבל תמיד יהיה לו קשר לבחירה שלכם היום, לערכים, לאני מאמין, לייחודיות שלך בתחום. הקישור לא צריך להיות בולט אלא בין השורות.
דוגמאות? בבקשה, הנה כמה התחלות של אודות מעולמות שונים לגמרי, כולם מתחילים בסיפור.
"למדתי כלכלה ומנהל עסקים כי זה נשמע לי חשוב ומבטיח ואם הייתם פוגשים אותי פעם, לפני 10 שנים ומספרים לי שאהיה צלמת, בטח הייתי מרימה את הראש מגיליונות האקסל ואומרת לכם בחיוך גדול שטעיתם בכתובת. אבל זה כנראה העניין עם חלומות, הם באים אלינו בשביל להישאר." זהו סיפורה של לירון כהן אביב הצלמת
"הדרך שלי לעולם העיצוב הייתה ידועה מראש, וכבר כשהייתי בת חמש, הגננת אמרה לי שאני מציירת יפה. גם אמא שלי החזיקה בדעה הזו ועוד כמה אנשים, עד שזה ממש תפס ולאורך כל שנותיי בבית הספר, יצא לי שם של "הציירת של הכיתה". ככה מתחיל סיפורה של עדה אראל מעצבת גרפית
"הכל התחיל מזמן. סבא שלי הקיבוצניק היה צייר שנשם וחי אומנות וכל לילה היה הולך לעבוד במאפייה ולאפות לחמים. ממנו ספגתי את האהבה לעולם היצירה, גם באוכל וגם באמנות וגם את הצורך לחבר בניהם." ככה מתחילה סיפורה של אילה דגן השוקוליטרית
אתם בטח שואלים את עצמכם למה חשוב לרשום את הסיפור על "הסבא הקיבוצניק" או "גליונות האקסל" באודות, זו באמת שאלה טובה שעולה הרבה פעמים ומביאה אותנו לשלב הבא.
שלב שני – להמנע מקילשאות, הכללות והסברים ולנסות היות יותר ספציפיים
אם נכתוב באודות שלנו כמה אנחנו אוהבים את המקצוע שלנו, כמה חשוב לנו שהלקוחות יהיו מרוצים ולמה אנחנו כל כך טובים בזה, סביר להניח שנשמע מאד דומה לקולגות שלנו ונראה כמו עוד הרבה טובים אחרים.
הבידול שלנו יגיע רק מהסיפורים הקטנים, שאף אחד לא יוכל לספר כמונו.
תתפלאו לגלות שזה בדרך כלל מה שאנשים זוכרים. לא את הכשרונות שלכם, הניסיון רב השנים והיכולות הבלתי נגמרות שיש לכם. אנשים זוכרים את הפרטים הקטנים שגורמים להם להתרגש, לחייך, להזדהות, להרגיש שיש פה משהו אמיתי.
לא מזויף, לא כזה שמנסה להרשים, לא מפואר ולא מתחנף. סיפור שיצא מבפנים. וכן הפרטים הקטנים הופכים אותו לכזה.
רוצים דוגמה ספציפית? בבקשה
"הייתי ילדה קטנה שתמיד דאגה לצידה לדרך. גם אם רק היינו יורדים לגינה. אוכל העסיק אותי תמיד. גם מאוחר יותר כנערה וכאשה צעירה. ידעתי הכל. אפילו כמה קלוריות יש בלבן ובצהוב של הביצה ובגבעול סלרי (מי בכלל צריך לדעת כמה קלוריות יש במקל סלרי?) כמובן שלא נגעתי בפסטה או אורז וביקשתי רק דיאט. הכל כדי להיות רזה. זו גם הייתה התקופה בה שקלתי הכי הרבה ואני רק בת 25."
ככה מתחיל סיפורה של עדי נוימן הנטורופטית
נכון שהסיפור על הביצה והסלרי לא כזה חשוב.
במיוחד שיש לנו עמוד לא גדול ומלא מה לספר על עדי. ונכון שזה לא מספר שהיא מקצועית וכמה שנים היא למדה וגם לא מספר מה היא עושה היום ועדיין החלטנו להשאיר את זה כי זה מספר כמה העולם הזה ליווה אותה מאז ומתמיד, וזה מספר על כאב שהיא סוחבת הרבה שנים וזה מספר שהיא יכולה להבין אותי כי היא באה משם וזה מה שגורם לנו להתחבר, לא פחות מהרזומה שלה.
שלב שלישי – תוסיפו את מה שאתם עושים היום. בלי קישוטים אבל עם חיבור לסיפור שלכם.
סיימתם עם הסיפור? הייתם ספיציפים? יש בסיפור חיבור למה שאתם עושים? מעולה, עכשיו תכתבו את מה שבחרתם לעשות היום, ההמשך של הסיפור. תדגישו את הבידול שלכם, את מה שהופך אתכם לאחרים מכולם. בסיום לא לשכוח לסגור את הסיפור עם חיבור להתחלה. ממש כמו שרשרת.
והנה עוד דוגמא, אפילו של שרשרת:
"הפנינים הן "היהלומים" האהובים עלי ביותר. מפעם לפעם, אני זוכה להשחיל שרשראות פנינים עתיקות שעברו מדור לדור. לכל פנינה סיפור משלה, שלאט לאט מתגלה מחדש עם השזירה. הסדנאות להשחלת פנינים הפכו עם השנים לסוד כמוס הידוע לכל, בהן נעשית עבודת קודש שמחברת אותנו יחד סביב השולחן, קצת כמו שרשרת פנינים אנושית." מתוך סיפורה השזור של דורית תמיר
רגע, מה קורה עם עסק שהוא לא אישי שלי ובדמותי?
שאלה במקום, תודה 🙂
הרבה פעמים, אני פשוט מפרידה.
יש את הקונקרטי, הרלוונטי, הכאן ועכשיו ויש את הסיפור על היזמים, על איך הכל התחיל, הסיפור על העסק.
גם אצלי באתר אתם יכולים לראות שהסיפור עלי מגיע רק אחרי שקוראים על החיבור בין שיווק לכתיבה. למי שבאמת רוצה להכיר אותי.
כמובן שזה מאד תלוי גם בפלטפורמה בה אתם משתמשים.
אתר, עמוד נחיתה, דף מקדים לקורות חיים ואפילו הצעת מחיר בכל מקום החיבור בין האישי לעסקי הוא מעט אחר ולכן חשוב לא לעשות אוטומטית העתק – הדבק ולהתאים את עמוד האודות שיצרתם לפורמט וכמובן לקהל המטרה אליו זה מיועד להגיע.
שלב אחרון וחשוב –
ממש כמו במאמר שמופיע כאן באתר (אם פספסתם אז זה הזמן) קראו את האודות שלכם בקול רם ושימו לב איפה יש מקומות שצריך לתקן, איפה אתם חוזרים על מה שכבר נאמר, איפה אתם מסבירים (עברתי לאוניברסיטה אחרת כי רק שם למדו…) ואיפה אתם לא עקביים.
קצרו ומחקו בלי לפחד, הקורא מבין הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים מה הסיפור שלכם.
ונכון, זה לא פשוט אבל זה חשוב. אז תתחילו, עכשיו בדיוק זה הזמן המתאים.
