מילה שלי

פוסט על תחפושות וכמה (סי)פורים

"משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
מעונה לעונה אני מתקלפת
מסירה את כסותי הישנה
מקפלת אותה בפינה ומסתכלת"

המפגש עם שירי

יום שני בבוקר, המפגש השישי של החוג כתיבה עומד להתחיל.
אני כבר יודעת ששום דבר לא קורה במקרה ועדיין כשאני פותחת עם השיר של לאה גולדברג ורואה את העיניים של שירי מנצנצות מולי, אני שולחת לה חיוך ושתינו מבינות.

באותו בוקר כתבנו יחד בכל מיני טונים וגוונים.
כתיבה משוחררת ולא שיפוטית.
כתיבה שיש בה מרק מלא הומור ופטרוזיליה, עם אישה אחת שחלמה בית וחיפוש זהות שהוביל לפוסט על לימון כבוש.

רוצים גם?

האמת זה די פשוט וגם מומלץ, לכתוב סתם בשביל הכייף.
לפעמים זה מוביל לזכרונות נעימים, לפעמים לתשובות שחיפשתם הרבה זמן ולפעמים זה פשוט משחרר ופותח.

איך עושים את זה?

יש אינסוף תרגילים ומשחקים. אנחנו באותו בוקר עשינו שניים:

הראשון – כל מה שצריך זו קופסא עם כמה מילים (למשל שמלת כלה, מכשפה, בריכה, דגל, עוגת יומולדת ועוד ועוד) מוציאים פתק אחד (בסגנון מה שיוצר אני מרוצה) ומתחילים לכתוב מהמילה סיפור.

השני – הוא משחק תפקידים בזוגות. שוב מוציאים פתק מקופסה (הפעם המילים היו אילנה דיין, המורה שלי מהיסודי, המפקד שלי מהצבא, נשיא המדינה ואפילו גל גדות) הראשון נכנס לדמות שקיבל בפתק והשני מציג את עצמו בסיפור לאותה הדמות. על הדרך אתם גם מתאמנים בלספר מי אתם בכמה דקות.

זה היה כייף כמו משלוח מנות שלא ידעתם שתקבלו

אם לגלות את האמת, הכל התחיל כשגנבתי למורה שלי לכתיבה, רוני גלבפיש הנהדרת את הספר "תרגילים בסגנון" של רמון קנו (רוני כבר רוכשת אחד משלי ומחזירה לך) שהוא פשוט מופלא ומשחרר חסימות בכתיבה ובכלל.
יש שם 99 טונים שונים. פשוט פותחים בעמוד אקראי ובוחרים טון חדש לכתיבה. זהירות! זה ממכר וגם נורא מצחיק.

 

פשוט אני צילום – לירון כהן אביב

בלי ועם תחפושת

"ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב" לאה גולדברג

באותו ערב קיבלתי מלירון את התמונה הזאת, מתבוננת בהן כותבות וממש כמה רגעים אחר כך עלתה לי בפייס, תמונה שלי בשחור לבן מלפני 6 שנים, מתוך צילומי תדמית שעשינו לאתר.
הסתכלתי בהיא עם הג'קט המחויט וראיתי מישהי קצת מחופשת ובעיקר מחפשת (אולי לא במקרה שתי המילים כל כך קרובות) ואז בהיתי בהיא שיש עליה כבר כמה קמטים וכתמים אבל היא מצליחה להקשיב. לאחרים וגם לעצמה.

פורים הוא חג כל כך מסובך

למצוא למה להתחפש. שיהיה מקורי אבל לא מקרי.
ללקט אביזרים ותחפושת, לא לשכוח גם את היום לפני וזה שאחרי, להתאפר, להתקשט, לחייך ולהצטלם.

וגם להיפטר מכל התחפושות זה לא כזה פשוט.
התחפושת של אשת העסקים הכה מצליחה שלא רואה ממטר ומתקתקת ומנווטת.
התחפושת של אמא השנה שמגיעה עם קופסת גזרים חתוכים לגינה.
והתחפושת של זאת שיודעת לאן היא הולכת, מה הדרך והיא בעצם כל כך מבולבלת.

ככה קצת הרגשתי, כמו מי שפשטה את התחפושות והאיפור המגרד ונזכרה שמתחת להכל היא פשוט היא וזה מספיק.

"משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת" שמרית אור

 

פורים יש פעם בשנה וסיפורים יש בכל פינה

"תמיד קורים לי כל מיני דברים
שלא כל כך קורים לאחרים
פרצופים בכל פינה מן עירבוביה משונה
יום לא יום ותיר לא תיר ונים לא נים
אך בלי אלה בוודאי עצובים היו חיי
והרבה הרבה פחות מעניינים" נעמי שמר

בסדנה האחרונה נתתי תרגיל כתיבה לכתוב על תחפושות ומיד עלו להן הזכרונות.
של אמא אחת ואפילו שתיים שלא הסכימו לקנות מן המוכן והתעקשו לתפור בעצמן, שיצא מיוחד.
ויצא מיוחד אבל מדי. ומהפעם ההיא שהאיפור נזל והפעם שאף אחד לא הבין למה בכלל התחפשת?!

בכל פעם שאני כותבת
בכל פעם שאני פוגשת סיפורים של אנשים
בכל פעם שאני מצליחה לראות את מי שמולי
אני מבינה שזה היה כאן תמיד. פשוט לא הצלחתי לראות כלום מרוב רעשים.
הכתיבה עזרה לי לשים בצד את הקולות ולתלות את כל התחפושות בארון וכמה שקט יש בלהיות עצמי.

הפוסט הזה נכתב בהשראתושירי המופלאה שהעבירה ביחד איתי את החוג האחרון.
שבוע אחר כך (במקרה או שלא) נשלחה לנו תמונה מפורים של האמהות שלנו מחופשות להן יחדיו.

לי חג הפורים, אף פעם לא עשה שמח במיוחד.
היום אני מבינה שאיפור שנוזל ותחפושות מציקות זה פשוט לא בשבילי.

ובאיזה צד אתם?
אלה שמחכים להזדמנות ללכת עד הסוף עם הפנטזיות או אלה שמתחבאים עד יעבור פורים?
רגע לפני מבול הפוסטים לפורים, קחו נשימה עמוקה ולכו למצוא את ה(סי)פורים שלכם.

מחכה לקרוא אתכם 🙂

תגובות: