כרם הזיתים שלנו נולדה, או יותר נכון ננטעה עם כמה עקרונות בסיסיים: לשמור על פשטות לעשות כל דבר (כמעט) בכוחות עצמנו ולבדוק תמיד, אם אפשר קצת אחרת. החיבור שלי הגיע אחרי התנגדות טבעית. הרי אני וחקלאות זה כמו שמן ומים. לא מתערבב.
כל עוד יש בני אדם, הצורך בקהילות רק יגבר. הטכנולוגיה הולכת ומשתכללת, מחשבים יחליפו כמעט הכל ועדיין: מגע של יד על כתף שפופה, שיחת מוטיבציה עם חברה וקבוצה של אנשים שמשפצת מבנה קהילתי – לעולם לא יוחלפו עי מכונות, לא הם ולא ההרגשה שהן נותנות. אנחנו כאן כדי להשאר.
מה בסך הכל ביקשתי? להיות כמו כולם? על הנייר זה נראה בדיוק כך. בית, משפחה, 3 ילדים ואפילו כלב, טויוטה וכמה חברות טובות שאספתי לי בדרך. מה כבר חסר לי?
כולם אמרו עליה ש"היא תגיע רחוק", "הכל קטן עליה". אמרו וחייכו בסיפוק. להיות הבטחה זה קצת כמו לקבל תעודת ביטוח, שבסוף הדרך הארוכה, מחכה לך כסא של מלכות וכבוד. הרבה כבוד. ויום אחד היא הפסיקה לראות את מה שהבטיחו לה בסוף הדרך. וראתה רק דרך. לא רעה ולא טובה, לא עקומה ולא ישרה, פשוט דרך.
זה התחיל ככה: "מה אין לך אתר? מה הבעיה? זה ממש פשוט היום" ואני שכבר עברתי בחיי הקצרים אתר אחד או שניים, ידעתי שיש לי מספיק שערות לבנות חדשות גם בלי אתר. אבל ברגע שנכנסתי הביתה ישר רשמתי בגוגל: גלית ברש (אתם יכולים לנסות ולבדוק עם השם שלכם) וחזרתי עם מסקנה לא קלה שכתיבה, שיווק וכל מה שבניתי לא באופק של גוגל.
