מילה שלי

זה התחיל בהודעה הבאה "הי גליתוש, נדמה לי שאין ברירה אלא לענות על השאלות שלך, בשיא הרצינות והמקצועיות. אז סליחה שהשארתי את "גיל המצחיק" מחוץ לסיפור כרגע. הן פשוט לא שייכות הנה בשלב זה. שכן, בדיוק כמו ניתוח כירורגי  גם ההכנה לראיון חייב להתבצע בתנאים נוקשים, באקלים סטרילי וברצינות והמקצועיות הנדרשת.
למרות זאת ובכל זאת אני מסייג את דברי, ומבקש שאם תרגישי שאת צריכה פה ושם איזו הפוגה קומית, תקראי לי ואני אגיע בשמחה עם כל הדחקות".

באותו רגע קלטתי, הנה הסוד הראשון של מראיין מקצועי, לקחת את המקצוע ברצינות.
זה הכי הגיוני ומובן מאליו, אבל אם תחשבו על זה עוד רגע, זה גם לגמרי לא.

יאללה מוכנים? קחו עט ונייר, אפשר וכדאי להעתיק.
איך לא עשיתי את זה קודם לא ברור, מה שבטוח שאני הולכת להשתמש בכל הכלים שגיל חילק פה בנדיבות בראיונות הקרובים שלי.

מה היה הראיון הראשון שלך?

זה היה בגיל 19 ולמרות שזה היה ממש סתם, אני בחיים לא אשכח את זה.
עורך העיתון אמר לי אז "אני זורק לך נושא, אם תצליח להרים אותו, זו תהיה כתבה מעניינת".
אני זוכר שלא הבנתי מה לעשות. באותם ימים עבדתי במקומון "צומת השרון", ונשלחתי לבתי ספר שונים בסביבה כדי לראיין ילדים ולהסביר לי מה זה "שיעור מולדת?"

בחיים לא אשכח איך ילדים בני כיתה ד' ו-ה' הסבירו  לי שבני העדה התימנית הם בעצם "תימנים קטנים…"
זה היה ציטוט שהפך לכותרת, ואפילו נדמה לי שלכתבה קראו "התימני הקטן" והעורך שלי חשב שזו כתבה טובה וחשובה, שמצריכה שער מלא בעיתון.
זו היתה הכתבה הראשונה שלי, והיא גם זכתה לסינדיקציה בכל הרשת.
הציטוטים של התלמידים הפכו להיות נושא מדובר והכתבה זכתה לפולו-אפים רבים.

מה זה מבחינתך ראיון טוב?

ראיון טוב, הוא ראיון מעניין ועסיסי שמבוסס על תחקיר מצוין.
התחקירן כפי שיוצא לי להסביר בהרצאות שאני עורך, הוא בעצם המראיין האמיתי.
זה התפקיד הכי חשוב ב"שרשרת המזון" של הראיון האישי. קודם התחקירן ואחרי זה המראיין. ממש ככה. תחקירנים גדולים יגדלו להיות אנשי תוכן מצטיינים.

התחקיר, שעל פניו לא נגמר לעולם, הוא הבסיס לכל דבר שקורה בראיון. תחקירן טוב יביא למראיין את הכותרות החדשותיות והרגשיות, התובנות והשאלות האלו, שיהפכו את הראיון שלו מעוד ראיון לה-ראיון בהא הידיעה.
לא סתם התחקיר הוא החלק המרכזי והנכבד שמקדים לראיון. הוא המפגש הראשוני של נציג המערכת עם המרואיין, שם הוא בעצם מגייס אותו ורוכש את אמונו ומשאיר עליו את הרושם הראשוני.

מתחקיר טוב ניתן ללמוד הכל על המרואיין – מה הרקע להתנהלותו, מה המוטיבציה שלו, מדוע בחר בחירותיו, מה התחנות החשובות בקריירה ובחיים שלו ואפילו מהי "הבטן הרכה" שלו, דבר שהופך ראיון טוב ל"ראיון נשמה".

בשורה תחתונה מה זה בעצם אומר?

הבנתי אותך 🙂 ראיון טוב הוא ראיון אישי שמתקיימים בו ארבעת הכללים הבאים:

1. דינמיקה מעניינת בין המראיין למרואיין (לפעמים הכימיה היא כל הסיפור והיא מה שתהפוך את הראיון לבלתי נשכח).
2. כותרת רגשית – אנחנו רוצים לקבל את המרואיין שלנו הכי קרוב לעצמו, הכי אותנטי וחשוף, ככל שנביא אותו למצב שהוא לא מרגיש שהוא בראיון, נצליח לקבל יותר אמיתות ותובנות רגשיות.
3. אייטם חדש – כל ראיון, אישי או חדשותי, חייב לכלול לפחות כותרת אחת חדשה. הצופים של הראיון לא באו לאכול אטריות קרות, ומבחינתם ראיון שאין בו מסר, בשורה, מידע חדש, הוא לא ראיון טוב.
4. עניין אישי – ראיון טוב חייב ללמד אותי ואת הצופים משהו שלא ידעתי על המרואיין ולא פחות חשוב על עצמי.

ראיון טוב הוא סיפור טוב וסיפור טוב הוא שיעור לחיים.
אני נוהג לכנות את ארבעת הכללים הללו בראשי התיבות דמח"א (דינמיקה, מרגש, חדש, אישי).

מי לדעתך מראיין טוב?

מראיין טוב הוא צוללן והוא לעולם לא האישיו. הנוכחות שלו מתקיימת רק לצורך חילוץ הסיפור מהמרואיין.

זה אולי ישמע קצת מפתיע אבל בעיני המראיין הקשוב, ולאו דווקא המראיין הדעתן הוא המראיין בעל ההישגים הגדולים ביותר. חכמים ממני אמרו שסייג לחוכמה שתיקה, ואני למדתי בשנים הרבות בהן אני מראיין ששתיקה (אפילו מוגזמת או מאולצת) מביאה את המרואיין להגיד דברים שהוא לא בהכרח התכוון לספר.

מראיין טוב הוא מראיין שיודע לחלץ בנוסף לסיפור הנרטיבי גם תובנות של המרואיין על עצמו.
כי מה שווה העלילה אם לא נקבל את הפרשנות הבלעדית של המרואיין לסיפור חייו.
הפרשנות האישית היא מה שעושה את ההבדל בין מרואיין למרואיין, מראיין טוב צריך לדעת לקשור בין תובנות שונות לכדי תזה שבסופו של דבר תעטוף את הראיון באור חדש, מחכים, אחר ממה שהכרנו את המרואיין עד היום.

היה לך ראיון גרוע?

ברור, ולא אחד.

ככל שאני מנסה להיזכר בכאלו אני מוצא שהדחקתי אותם אי שם עמוק בתהום הנשייה.
אם את מאלצת אותי להיזכר, אז אחשוף שאחד מהראיונות הגרועים שערכתי היה לפני כעשור פלוס בתוכנית שנקראה "אישי עם גיל ריבה" (הוט, ערוץ 3) זו היתה משבצת אינטימית ומאוד יוקרתית שלפניי עשה אותה יאיר לפיד.
מדובר בתוכנית יומית שמביאה שיחה הכי אישית עם גיבור תרבות כזה או אחר. כשכל עונה מבין השלוש שערכתי, כוללת אינספור ראיונות (בערך 40 לעונה). הראיון המדובר היה עם אילנה ברקוביץ', אשתו לשעבר של אביב גפן, שעד לאותו ראיון הייתה חברה טובה שלי. יכול להיות שזו היתה הסיבה שהרגשתי בנוח להתנגח איתה, במקום לראיין אותה.

זה היה ראיון שאני מעדיף לשכוח כי במקום הקשבה, היתה שם התרסה, ובמקום שאלות וסקרנות אמיתית היו תשובות שניסיתי להניח לה בפה. למדתי מהראיון הזה המון, ואז הנחתי אותו בבוידעם ונשבעתי לעולם לא לחזור על הטעויות הללו. זה לא אומר שלא היו טעויות אחרות ללמוד מהם בהמשך.

אפשר להציל ראיון?

היה והיתה תאונה לא צפויה במהלך הראיון של שתיקה ארוכה מדי מצד המרואיין, או שכחה של עיקרי התחקיר (פתאום המרואיין או המראיין לא זוכרים על מה הראיון, זה קורה) אז גלגל ההצלה האולטימטיבי הוא הספונטניות של המראיין, יכולת האלתור שלו ובעיקר חוש ההומור שלו. אין ראיון גרוע שלא צלח אם השתמשת בהומור טוב.

עוד טריק להציל ראיון כושל זה לסתום ת'פה. באמת. מחקרים מלמדים שככל שהמראיין סותם יותר את הפה, המרואיין פותח אותו. וזו הסיבה האמיתית לראיון – לשמוע את המרואיין.

מה אסור לעשות בראיון?

אוי, יש כל כך הרבה דברים שאסור לעשות בראיון, שהיה עדיף לו היית שואלת , מה מותר לעשות בראיון. אבל אם את מתעקשת לדעת, אז אסור בתכלית האיסור, להרדם, לישון. לנמנם. לספור כבשים. לחשוב איך אתה נראה. להסתכל על המוניטור. חובה עלייך להסתכל לתוך העיניים של הפרטנר (המרואיין) שלך. בזמן הראיון אסור לחשוב על הבית, על הצרות הפרטיות שלך, על האוברדראפט, על המשכנתא, על החמות או חלילה על הבטן המשתפלת.

למעשה אסור לעשות בראיון שום דבר חוץ מלהיות בתוך הנשמה והקישקע של המרואיין שלך.

כל אחד יכול לראיין?

אני אחלק את תשובתי לשניים.

התשובה הראשונה היא: כן, כל אחד שיש לו סקרנות טבעית ויכולת ליצור קשר וכימיה עם בני אדם יכול לראיין.
התשובה השניה היא: לא, ממש לא. יש אנשים שלא כשירים לראיין בדיוק כפי שיש אנשים שלא כשירים להיות מרואיינים. לא ממליץ להתחיל ראיון אפילו חובבני, אם אתה מרגיש שיש לך יותר מה להשמיע מלשמוע. במצב כזה אתה צריך לראיין את עצמך, ועדיף שתעשה את זה בבית, רחוק מאור הזרקורים.

כלל יסוד: מרואיינים לא סובלים ששואלים אותם שאלות וגם עונים עליהם בשבילם. כדי להיות מראיין, צריך לפתח כישורי הקשבה, לעבד באופן מהיר יחסית את דבריו של המרואיין, והכי חשוב להיות בעל סקרנות בלתי ניתנת לכיבוש.

תן לי טיפ סודי למראיין המתחיל?

טוב זה ממש טיפ סודי אז אני מבקש שהוא יישאר בנינו.
למעשה אתן שני טיפים. רק בתנאי שלא תבקשו הסבר. שנים של ראיון לימדו אותי שכדאי להצליח באופן מרבי יש לשבור את מחיצת הפורמליות של הראיון. באופן מדעי בדקתי את זה ויש לראיין במרחב שלא יעלה על 70 ס"מ בדוק.
לכן ראיונות טובים ואישיים ביותר לא מתקיימים ליד שולחן רחב מדי, או במרחק גדול מהמרואיין.
המרחב חייב להיות בלתי אמצעי, כך שאפשר יהיה לגעת במרואיין, תרתי משמע.

טיפ שני, שהוא ממש סוד מקצועי, הוא לשבת נמוך יותר מהמרואיין שלך, זה יתן לו להרגיש בעמדה גבוהה ממך, וזה יכול להוציא ממנו רק טוב. כשאתה הנמוך, אתה פחות מאיים ונקודת המוצא שבאת להקשיב וללמוד מהפרטנר שלך.
זה לעד מחמיא.
טוב לא מאמין שגיליתי את זה, אם מחר לא תהיה לי עבודה, אטפל אליכם עד סוף ימי חייכם.

איזו שאלה שבחיים לא שאלו אותך, היית שואל את עצמך?

הייתי שואל את עצמי כל שאלה שהיא על הסקאלה של פחדים, אושר, מוות ואובדן שליטה.
אלו ארבעת היסודות שמניעים ומשתקים אותי כאחד, הדברים שאני הכי נמשך אליהם והכי דוחים אותי. וזה הדבר שהכי מעניין אותי לפתור בשלב זה. אה, וגם הייתי מתעניין אצל עצמי מה הצבע של המוטיבציה שלי בימים אלו.
סטייל שאלה כמו "גיל, בתור אחד שכבש כבר איזו פסגה או שתיים בעולם הראיונות, מאיפה אתה מגייס את המוטיבציה לראיון הבא? יש עוד טכניקות שאפשר ללמוד? יש עוד מרואיינים שיכולים לספר לך דברים שיפילו לך את הלסת?".

אה והייתי שואל על אושר, זה תמיד מעניין, משהו כמו – "תגיד גיל, מה זה אושר? האם אפשר להיות מאושר? ומתי היית מאושר בפעם האחרונה", זה שאלת מחץ לכל מרואיין, במיוחד לי.

מה הופך אותך לכזה מראיין טוב ורזה?

חד משמעית העובדה שאלוהים לא חנן אותי בשום מעלה אחרת.

כשהוא חילק את הכישרונות לכל הבנים, אני עמדתי ליד "זה שאינו יודע לשאול".
אני זוכר איך הוא העמיד אותי שם בפינה וכמו העניש אותי בקללה "שבחיים לא יגמרו לך השאלות, אבל בחיים".
זה עונש, לכם זה אולי נשמע כמו צ'ופר להיות מראיין כזה טוב, אותי זה בעיקר מזקין ומרזה.
והנה הופה טרללה עניתי על עוד שאלה בלי לשים לב. ועכשיו אני אשאל אותך כמה שאלות ברשותך, את מרשה לי?

כן, אני מרשה לך לשאול אותי מה שאתה רוצה

תגידי גלית נראה לך שיהיה מעניין בסדנה שאני הולך להעביר? ולמי נראה לך שהיא מתאימה? ומה בעצם אני מלמד בסדנה הזו? וגם מה העיניינים? מה נשמע? ומה השעה?

אז התשובה שלי היא ברורררררררררררררררררררררררררר
גיל עושה סדנה שמדברת בדיוק על זה, רק אחרת.
הזדמנות נדירה גם לאנשים כמונו, שלא רואים בטלוויזיה, לחקור את הסיפור שלהם, להפוך להיות מראיינים ומרואיינים ותחקירנים ולתת מחב לסיפור האישי שלנו, שהוא הכי מעניין שיש. ותתפלאו, לא רק אותנו.

חוץ מזה, גיל הוא באמת יצור שאי אפשר להסביר ולכן פשוט שווה להכיר.
והגלריה שלו היא הדבר הכי קרוב למגרש ממתקים, שאי אפשר לצאת ממנו, רק בלי קלוריות.

פרטים נוספים אצל גיל 050-6372022 או עינת בטל 052-8267716‬.

ועכשיו תקשיבו, אם אתם רוצים לשמח את גיל (ששמו הוא אחרי הכל שמחה) וכמובן אותי
רק תכתבו לנו מה לקחתם, מה למדתם, מה הפתיע אתכם ואת מי הכי בא לכם לראיין בעולם.

ותזכרו, אין מישהו שיש לו סיפור יותר מעניין משלכם,
פשוט עוד לא פגשתם את המראיין שמבין את זה.