מילה שלי

את אריאלה דניאלי פגשתי בפעם הראשונה, לפני יותר משלוש עשרה שנה, כשהייתי בחודש תשיעי. היא הגיעה להחליף אותי בחופשת לידה וממש כמו באגדות, היתה בנינו אהבה ממבט ראשון.
היינו מאד שונות, אני ראציונלית וחותכת, חסרת סבלנות וחותרת לעיקר ואריאלה מתלהבת ונרגשת כמו ילדה, סוערת ומתקתקת כאילו אין מחר.

לאורך השנים התפתחנו יחד וגם לחוד ואפילו הספקנו לטוס פעמיים(!) לניו יורק.
אני הפכתי עצמאית ואריאלה גילתה אהבה חדשה – את עולם הדיגיטל והפכה למטאורית בתחום.
הרבה זמן שאני רוצה לראיין אותה ולקבל הצצה לעולם החדש והעצום הזה, שכולנו צועדים בו קצת כמו עיוורים, אז קבלו אותה, בהתרגשות רבה.

איך נולדה האהבה שלך לדיגיטל?

לפני עשור בערך גיליתי את עולם הדיגיטל וזה התחיל דווקא מטוויטר.
גיליתי שאני יכולה להגיע למקורות מידע שעד אז היו שמורים רק למשרדי הפרסום וזה נורא ריגש אותי כי פתאום מוטת השליטה עברה אליי. אני זוכרת שמשרדי הפרסום היו מגיעים לישיבות, מציגים דוגמאות מחו״ל ואומרים "אריאלה אל תגלי."

התחלתי לעקוב אחרי משרדי פרסום ומיתוג בעולם והחלטתי ליישם את זה בקטן בעבודה, בגלידת שטראוס וגיליתי שאני פשוט מתה על הדבר הזה. במקביל, קלטתי שרוב מי שעוסק בתחום הזה מגיע מפרסום ולא משיווק, לא היו כמעט אנשים שעברו משיווק לדיגיטל.

מתי זה הפך מתחביב נחמד למשהו יותר גדול?

כשהתקבלתי לעבוד בתנובה, חשבתי שהגיע הזמן לנסות את זה בחברה שבה יש עבודה על המון מותגים במקביל.
באותו זמן התחלתי לכתוב בפייס כל מיני פוסטים על חדשנות דיגיטלית מהמון מקורות שאספתי, רציתי לשתף את הידע שלי ברמת למידה, עוד לא ממש הבנתי למה אני עושה את זה.

ואז פנתה אלי זהר אוריין ושאלה אותי אם אני רוצה לעשות איתה מצגות משותפות וזה פתח אותי להמון אנשים מובילים בתחום (עד היום עשינו יחד כבר 57 מצגות)

מה את ממליצה למי שרוצה להבין יותר בתחום הזה?

הדרך הכי טובה להגיע לדיגיטל היא פשוט לקרוא בלוגים בתחום הדיגיטל, יש לי אגריגטור (פידלי) ושם אני שמה את כל הבלוגים שאני אוהבת וכל בוקר אני עוברת על הכותרות ומחליטה מה מעניין אותי.

החוכמה היא לקרוא הרבה ולבחור במה להתעמק עוד קצת ובמקביל להיפגש עם אנשים שיכולים להעשיר את הידע. אני מחזרת אחרי אנשים שאני רוצה להכיר כמו אורי לברון, בני ברונסקי או תימור גורדון.

אני מאד מתרשמת מחברות שלוקחות על עצמן את תפקיד המומחה ונותנות ערך אמיתי לצרכן בלי לדחוף את המוצר לפרצוף, אני קוראת לזה  – Service is the new branding כשלוקחים מוצר ומוסיפים לו שכבת שירות או הצעת ערך לצרכן.

הנה שתי דוגמאות:

1. חברת CVS – חברה שמסייעת לך לעשות אבחנה עצמית רפואית ומפנה אותך לרופא מבלי לדחוף את התרופות שלהם באופן ישיר.
2. מייסיס – דוגמה לעבודה מדהימה גם ברצפת המכירה, לדוגמא יכולת לסרוק, לקנות ללא קופה או יכולת לניווט חכם בחנות כמו וויז. ובמקביל עושים עבודה מדהימה באונליין, לאחרונה השיקה שירות של עובדים שהפכו לשגרירי מותג. העובדים נרשמים לשירות, מקבלים מוצרים להתנסות וכותבים עליהם ברשת. זה מעיד על אמון מאוד גבוה בכוחם של העובדים לעזור לחברה.

וגם בארץ יש כמה דוגמאות:

1. Adika – חברה שמבינה את הצרכן ברמה עמוקה, גם בתקשורת גם בקומרס.
2. גט טקסי – משיקים שירותים קטנים על האפליקציה ויוצרים עניין, במקביל מחפשים שיתופי פעולה שמייצרים שיחה על המותג.
3. קפה עלית – עושים עבודה נהדרת לכניסה לעולם הקפסולות, אירועי קפה, ערכות מיוחדות, חווית לקוח, תחרות ראויה לנספרסו כשלעלית אין בכלל חנויות.
4. סופר פארם – חיבור מצויין בין האון ליין לאופליין, אפשר לשלם בלי כרטיס אשראי, אפשר לאסוף מוצרים מהחנות, ובקרוב אפשר  להחזיר מוצרים של אסוס דרך מכשירים של e-post שיוצבו בסניפים, כל הזמן מנסים דברים חדשים, חברה סופר דיגיטלית, חוד החנית בעולם הדיגיטל.

מה לדעתך חברות מפספסות בדרך?

בהרבה חברות יש חוסר גמישות שמגיע בדרך כלל מלמעלה, כשההנהלה פחות מבינה בדיגיטל וקשה להוכיח את ההצלחה והרווחיות בטווח הקצר ולכן מפספסים, לא לוקחים מספיק ברצינות את הדיגיטל ולא משלבים אותו נכון, גם בעבודה הפנים ארגונית עם העובדים.

צריך להבין שדיגיטל זה לא פרסום, דיגיטל זה ביזנס.

צריך להפסיק להתייחס לפלטפורמה כמנוע לפרסום בלבד ולהבין שמדובר במנוע עסקי, עליו ניתן לבנות שירותים בעלי ערך לצרכן. בהרבה מהמקרים מי שיושב למעלה לא נמצא ברשת ולא מבין את העולם הזה, וכן, זה מצריך השקעה גדולה שלא תמיד מוכיחה את עצמה בטווח הקצר. לעשות קמפיין לא הופך חברה לדיגיטלית.

מה הגילוי שהכי ריגש אותך?

לא נעים לי להגיד, אבל אני כל יום מתרגשת. כשאני קוראת על דברים שמשנים לאנשים את החיים. למשל אפליקציה של אימוג'י שעוזרת לאנשים לתקשר אחרי אירוע מוחי או אפליקציה לחולי אלצהיימר שעוזרת להם לנווט הביתה או waze לעיוורים. אלו דברים שבאמת עוזרים לאנשים בחיים וזה הכי מרגש אותי.

מה הפוסט הכי ויראלי שהעלית?

העליתי לא מזמן פוסט על רכבת ביפן שמיתגה את עצמה ב״הלו קיטי״וזה היה היסטרי ברגע, אין לי מושג אם זו פעילות קד״מ או חווית שירות של חברת הרכבות ביפן אבל זה באמת מטורף. כל העיצוב החיצוני והפנימי בהשראת המותג עם בובת ענק לטובת צילומי סלפי (היפנים האלו חושבים על הכל).

אין ספק שהדרך הקלה והבטוחה לגרום לצרכן להתחבר למשהו היא להפוך אותו שוב לילד ליום אחד.

את הדבר הבא כולכם מוזמנים לנסות.
מאז שיש מצלמות איכותיות בסלולר כולנו הפכנו לצלמים מקצועיים ב- saatchiart הבינו זאת והם מציעים שירות של רכישת תמונות אומנות שתואמות את התמונה שצילמת.
איך זה עובד? אתם מעלים תמונה שלכם, תוך שנייה וחצי יש המלצה לתמונות עם מראה משלים (ניסיתי פעמיים וזה לא יאומן)

מה לדעתך הדבר הבא?

לתת הצעות ערך מגוונות מתוך מחשבה אמיתית על הצרכן, לחשוב מה הוא הכי צריך בכל נקודת מפגש לאורך היום שלו כשהחשיבה המובילה היא ״מה אני יכולה לעשות עבורך ברגע זה?״

ולסיום סיומת –

זה מתאים לי לאישיות, להתנסות, לטעות, לחשוב משהו אחד ואז לראות שזה עובד אחרת.
הגמישות שנדרשת בעולמות האלו היא הכרחית להצלחה ואני בעד לשבור פרדיגמות. אין יותר מקום לניהול קלאסי של אסטרטגיה אחת לאורך הזמן.

אנחנו עוברים מעידן אנאלוגי לדיגיטלי, נמצאים בשלהי מהפכה מטורפת וזאת זכות גדולה להיות חלק ממנה.
אני מרגישה ברת מזל ומודה על כל יום שהמקצוע הזה בחר אותי.

ובנימה אישית, איזה מזל שיש לי את אריאלה טורבו לצידי
ועכשיו כשגיליתי אותה גם לכם, אתם מוזמנים לגלות עולם חדש שעוד רגע יראה כבר לגמרי אחרת.
שאלות, הצעות ובקשות מוזמנים לכתוב לאריאלה ולי ממש כאן, מבטיחה לענות כל הכל.