זה התחיל ככה: "מה אין לך אתר? מה הבעיה? זה ממש פשוט היום"
ואני שכבר עברתי בחיי הקצרים אתר אחד או שניים, ידעתי שיש לי מספיק שערות לבנות חדשות גם בלי אתר.
אבל אז היה רגע מכונן אחד במטבח של זוטא בו נזרקה לאוויר השאלה / הוראה / תהיה "בדקת מה עולה כשאת לוחצת על השם שלך בגוגל? כי לכל מה שאת כותבת בקבוצה לאימוני כתיבה בפייסבוק אין שם זכר"
המשכתי להתעלם ולבהות בסלט קינואה המעולה שלפני אבל ברגע שנכנסתי הביתה ישר רשמתי בגוגל:
גלית אקרמן
גלית אקרמן ברש
ואפילו גלית ברש
אתם יכולים לנסות ולבדוק עם השם שלכם. זה מעניין.
לי עלתה כתבה ישנה מגלובס, כשהייתי ברשימת הצעירים המבטיחים עד גיל 30 (נשבעת) רק חבל שמישהו הוריד את התמונה ועוד יום בחיי בבלוג ב"הארץ" שכתבה סיון קלינגבייל (כמה דברים השתנו מאז ואיפה לעזאזל הג'ינס הזה) ועוד כל מיני הבלחות שלי בבלוגים של אחרים שכתבו על זמן זיתים.
אני יודעת שאתם בודקים עכשיו מה יוצא, מחכה לכם שתחזרו.
אני חזרתי עם מסקנה לא קלה שכתיבה, שיווק וכל מה שבניתי לא באופק של גוגל.
אז הבנתי שאני חיבת אתר. בית אמיתי. שבו יהיו כל החומרים שלי מסודרים לפי נושאים, קהלים וצרכים.
אתר אמיתי כמו של גדולים. או גדולות.
השלב הראשון היה לחפש לי מיתוג.
חשבתי שזה יהיה קל כי הרי אני יודעת לדקלם בריפים בהליכה עיוורת לאחור אבל מסתבר שכשזה לעצמי זה הרבה פחות פשוט. אני אתחיל מהסוף יש לי לוגו שאני מאד אוהבת וחושבת שהוא מאד אני אבל הדרך (הו הדרך) היתה מלאה בכאבי בטן ותחושות תסכול.
כמה עצות קטנות שאספתי לי בדרך:
אל תתפשרו. אל תתייעצו עם יותר מדי אנשים. אל תסתכלו מה יש למתחרים.
תגיעו לשלב המיתוג רק אחרי שאתם מבינים טוב טוב מי אתם (לי זה לקח שנה שלמה של עבודה)
והכי חשוב תבררו לעומק מה כזה מיוחד בכם.
השלב השני היה לתכנן את הבית שלו או כמו שאומרים אפיון אתר.
אם מסתכלים על זה רגע מהצד, תמונות יש לי בזכות האחת והיחידה עדי הלמן ותכנים יש למלא עיר, לא בית.
אז מה הבעיה?
טוב, מסתבר שלבנות אתר זה תהליך שלוקח זמן וכמו שאמרתי בהתחלה, כמה שערות לבנות.
המלצות?
אל תדלגו על איפיון מעמיק, חפשו אתרים שאתם אוהבים במראה ובחלוקה לעמודים.
תקדישו לתכנון האתר זמן, יחס ותשומת לב. ממש כמו לבית שלכם.
עבדו עם מעצבת סבלנית ואמפתית (היי הדר) שאוכלת אתרים לארוחת בוקר ועם מתכנת שיודע להכין ממשק משתמש פשוט וקל ונוח (היי אוהד) כך שהבית יהיה גם מאיר וגם עם ספות שאפשר להרים עליהן רגליים.
מזמינה את כולכם להסתובב פה קצת, לעבור בין החדרים, לשוטט במרפסות,
לשבת על איזה פוסט לקפה והכי חשוב להיות חברים לעט שלי. שנוכל להתכתב כמו פעם,
כשבמקום ניידים היו לנו חיים 🙂
וגם שאלות, בקשות, רעיונות ואפילו תגובות, אשמח מאד לקבל ולשמוע ממכם. אחרי הכל זה נפלא לכתוב
אבל זה נהדר לדעת שמישהו גם קורא את זה.
