מילה שלי

כשהכל התחיל היתה לי פנטזיה.
אין עבודה, כל הסדנאות וההרצאות מבוטלות, אסור לי לצאת מהבית ויש לי אינסוף זמן לעשות את כל מה שחיכה לי בסבלנות וגם ממש לא.

וככה נראתה הרשימה שלי:
עדכון אתר (כולל האותיות הקטנות, הכוכביות, המיקרו קופי, התוכן וריענון התמונות)
בניית מוצרים חדשים
כתיבה בלתי פוסקת בבלוג
הוצאה שוטפת ועקבית של ניוזלטר
סינכרון אופטימלי בין כל הפלטפורמות
סידור כל הספריות המחשב ובמייל ומחיקת כפילויות
ואפילו בניית פרופיל לינקדאין אלגנטי ומקצועי.

בפועל, החלק הראשון התממש במלואו. התבטלה לי כל העבודה, אחת אחרי השנייה בוטלו הסדנאות וההרצאות, נשארתי בבית בלי יכולת לצאת יותר ממאה מטר.

החלק השני לעומת זאת לא קרה.
למה?
היה לי זמן אבל לא היתה לי פניות או סבלנות, כל משימה קטנה ושולית כמו לשלוח תמונה או להגיב על ווטסאפ שלוקחת לי שניה וחצי פתאום הרגישה לי כמו משימה שגדולה עלי.

יום אחד כשיחקרו את הקורונה וינסו לבדוק למה אנשים לא ניצלו את הזמן ביעילות אני מקווה שיפרסמו מחקר שיחבר בין הטראומה הלאומית והעולמית וההשלכות האישיות לעובדה שאנשים פשוט עצרו הכל. חוץ מלאכול כמובן.

אבל בלילות, המוח שלי משלים את כל מה שעוצר בבוקר ומבקש ממני לכתוב את כל המחשבות והתובנות, לעזור למי שמחפש יד בימים האלה שתכוון ותוביל בתוך הסבך הלא צפוי הזה, שתתן עוגן אחד לפחות לימים האלה.

אז קבלו את המדריך שלי לכתיבה שיווקית לימי קורונה.
אני מקווה שהוא יצליח להאיר את הדרך גם בימים אפלים.

01 תנו לערכים שלכם להוביל. זה לא הזמן להשתנות.

זה נכון גם לארגונים וגם לאנשים פרטיים. הכל מתחיל בהבנה העמוקה, מי אנחנו, מה הערכים שלנו, מה מיוחד בנו, מה אומרים עלינו (מאחורי הגב או לפניו) ובמה אנחנו חזקים.

עכשיו, אפשר להקצין את זה, לתת זה יותר חופש ומקום לבוא לידי ביטוי במקסימום. אם אחד הערכים שלנו הוא יצירתיות או הומור עופו עם זה, אם זה אופטימיות וחיוביות קדימה ואם זה עומק וניתוח, יש לכם עולם ומלואו.

אל תנסו להיות מי שאתם לא, אל תנסו לחקות מישהו אחר כי נראה לכם שמצליח לו. אם אתם לא מצחיקים זה לא הזמן לכתוב בדיחות ואם אתם לא אנשי פילוסופיה זה לא הזמן להתחיל דיונים פילוסופיים.
הקורונה מקצינה הכל, את התחושות שלנו, את הפחדים שלנו, את האהבות שלנו וגם את הערכים שלנו.

תעמיקו בכל אחד מהערכים שלכם, אם אתם לא סגורים מהם בדיוק, תשאלו אחרים, הם ידעו להגיד מה הדברים שמיוחדים לכם, שרלבנטיים תמיד ובטח עכשיו.
אם בא לכם, ממליצה מאד לעשות שאלון חוזקות (אפשר לבחור בשפה העברית) שיגלה לכם מה חמש החוזקות העיקריות שלכם, יש גם שאלון מותאם לילדים וזאת יכולה להיות אחלה פעילות ליום בידוד.

02 מי הקהל שלנו עכשיו?

לא משנה את מי אני מלמדת לכתוב, מנהלת משאבי אנוש, מנהל סניף בנק, שגרירי תוכן באסותא או מנהל מוצר תמיד אני מתחילה באותו תרגיל. תבינו למי אתם כותבים.
פחות מעניין אותי הנתונים הטכניים והרבה יותר לנסות לענות על השאלות:

מי ומה משפיע עליו? מה סדרי העדיפות שלו? מה חשוב לו?

אני תמיד מתייחסת לאדם אחד ספציפי ולא למכלול של אנשים ("עדר") כדי לייצר מערכת יחסים ולא להשאיר את זה "קהל מטרה מפולח" שאנחנו לא באמת יכולים להרגיש אליו משהו.

הקהל שלנו היום, קצת כמונו, דואג, משתדל לשמור על אופטימיות אבל לא בטוח בזה, מוצף בשירים, בדיחות, תחזיות וסרטונים שהוא חייב לראות, רוצה להיות פעיל ואקטיבי וזה לא תמיד מצליח לו, רואה שיש כאלה שאשכרה ממשיכים להיות פעילים ולא מבין מאיפה החוצפה אבל פעם בכמה זמן הוא גם משתכנע לעלות לאיזה זום או להירשם למשהו כי אולי משם תבוא התשוקה.

נסו לנתח את הקהל שלכם היום.
מה הכי הכי ישמח אותו, יקל עליו, יתן לו ערך?
מה הכי הכי חשוב לו לדעת?
מה עובר עליו? מה עובר עליו והוא לא מודה בזה?

צריך לזכור שאנשים לא פנויים עכשיו למסרים מורכבים, למוצרים שהם לא מוכרים, להסברים ארוכים, אנשים מחפשים בהירות, קלות, חדות, בתוך הערפל הסמיך שיש סביבם וזה דורש מכם לעשות התאמות.

03 סיפורי קורונה

אין תחליף לסיפור טוב, הוא עוקף התנגדויות, הוא משמח חרדות והוא בעיקר מקרב לבבות מבודדים. תספרו את הסיפור שלכם, זה יכול להיות סיפור קטן מההזמנה לסופר שהתבלבלה או על הגילוי המפתיע שבתוך המאה מטר שלכם. בסיפור טוב חייב להיות מתח, קונפליקט, דרמה, בין הדמויות או בין הגיבור לעצמו ואיזה כייף לנו שבקורונה יש לנו ים של מתח וקונפליקטים כל רגע ואינסוף סיפורים שאתם יכולים לשתף.

תנו לסיפור שלכם פרטים ספציפיים, שמות, זמנים, מזג אוויר, כדי שהקוראים יוכלו ממש להרגיש אתכם בדרמה. תנו למתח לעלות ולהתעצם וסגרו את הסיפור עם סוג של ערך לקורא, זה ממש לא צריך להיות מוסר השכל אבל כן עם תובנה קטנה משלכם.

04 שמרו על סדר בימים של כאוס

כולנו מחפשים שליטה, להבין איפה אנחנו נמצאים, אין לנו הרבה סבלנות ולכן יותר מתמיד חשוב לעזור לקוראים שלנו לנווט את דרכם בטקסט.

איך עושים את זה?
שורות קצרות | כותרות משנה | סימני פיסוק | מרווחים בין פסקאות | לקצר הסברים והקדמות | פחות לחנך | יותר לאוורר.

ומה עוד? התמדה
נסו לייצר שגרה קבועה ולהתמיד בה. זה גם יעזור לכם שתהיה מסגרת ברורה של תוכן שאתם מחויבים לו וגם יעזור לקוראים שלכם להתמסר אליכם.
זה יכול להיות כל יום טיפ אחד ויכול להיות כל יום תמונה חדשה ויכול להיות כל יום סיפור או שיר.
אפשר גם לנתח מאמר או לתת המלצות או להעלות סטורי מעודד.

05 אנושיות ופגיעות – עכשיו יותר מתמיד

אני חושבת שזאת הנקודה הכי חשובה ואולי הכי מסובכת.
להביא את חוסר הביטחון שלנו, סימני השאלה, המבוכה, הבושה, הספקות.

ברנה בראון מדברת על זה בהרצאות של טד שלה, על הקשר בין פגיעות ועוצמה וזה נכון גם בארגונים. אנחנו רגילים להראות שליטה, להיות גיבורים וחזקים אבל דווקא המקום הפגיע, הסדק שיש לכל אחד מאיתנו, מייצר את האנושיות שכולנו כל כך מחפשים, הביטחון שזה בסדר לא להיות מושלם, כי זה המקור שלנו להזדהות, לתחושת החיבור.

אני יודעת שזה מאד לא פשוט, במיוחד כשכותבים לעובדים, במיוחד עכשיו.
ועדיין אני מתעקשת על המקום הזה.
בפודקאסט החדש שלה מביאה ברנה את המושג FFTs שמתייחס לפגיעות שיש בחוויות הראשוניות שלנו, הפעם הראשונה שעשינו זום ולא הצלחנו לשתף מסמך או הפעם הראשונה שעמדנו על במה או הפעם הראשונה שנאלצנו להיות בבית לתקופה לא ידועה. הרבה מהחוויות שלנו בימים אלה ראשוניות ולכן יש בהם פגיעות, אפשר להסתיר את זה, להתעלם מזה ואפשר לדבר על זה ולשתף ולגלות שאנחנו לא לבד.

ודבר אחרון ואולי הכי חשוב. תודה.

תכתבו בשביל עצמכם. לא סתם אומרים שכתיבה היא ריפוי.
ביום הראשון בבידוד קמתי עם תחושת מועקה וממש צורך פנימי לכתוב תודה כדי להירגע.
מאז אני עושה את זה כל יום בקבוצה שלי וזה הפך להיות עבורי כמו אוויר לנשימה.
תמצאו את המקום שהכי נוח לכם לכתוב בו (זאת יכולה להיות גם מחברת ליד המיטה) אפשר לכתוב תודות ואפשר פשוט להוציא את כל המחשבות, מה שחשוב זה להתמיד ולהתמסר לדרך ופחות למה שיצא (כמה לייקים או תגובות)

מי שרוצה להתחיל הנה סרטון קצר שצילמתי על איך אני עושה את זה שעלה באתר של בית חנה.
מוזמנים להעתיק ולשתף אותי, כל תודה נוספת בעולם תשמח אותי מאד.
ואם בא לכם לכתוב לי מה עזר לכם, מה לקחתם, על מה עוד שתרצו שאכתוב, אני כאן, קוראת הכל.