מילה שלי

חודשיים לא כתבתי בבלוג.

אני זוכרת את ההתחלה, התיישבתי לכתוב ולא יכולתי להפסיק.
עוד ועוד פוסטים עשירים בתובנות ותמונות מילאו את הבלוג והביאו איתם בעוד רעיונות שצריכים לחכות ולהמתין שיגיע תורם. אני זוכרת שאמרו לי שזה מגיע, הבלוק הזה, המחסום, שמפסיקים לכתוב.
אבל האמת, שלא האמנתי, כי בנינו, תמיד יש לי מה להגיד.

אז חודשיים לא כתבתי ונחשו מה?

אף אחד לא שאל אותי "מה קרה?" וגם שום מהדורת חדשות לא נפתחה בידיעה המסעירה הזאת.
אם להודות רק כאן, לקחתי את זה בהשלמה, היה לי ברור שאני צריכה להתמלא ולנשום ורק אז לשוב הנה חזרה.

"לפעמים יש לי כל כך הרבה מה לכתוב אבל המילים לא יוצאות לי.
ואז הסיפורים חוגגים אצלי בראש, כי אין להם לאן ללכת וכבר צפוף להם והם מתחילים להציק שם מאחורה אבל הכל סגור, מקסימום חלון אוורור עם רשת.
ואז בכוח סיפור אחד מתעקש לצאת, אבל המילים שלו יוצאות עקום, בלי כוונה ובלי תובנה, אז הוא נכנס מהר חזרה לראש, מבויש כזה. מה בכלל חשבתי לצאת ככה.
ואני יודעת, שבזמן הנכון זה יצא, לא רגע קודם. ולא משנה שמחר כבר יש לי תוכניות לכתוב בכלל על משהו אחר ושיש לי סדנה לקדם והיא כבר עוד מעט. אי אפשר בכוח, אי אפשר להכריח את המילים להיות שגרירות אם בא להן לנוח.
אז אמרתי לכל המילים בראש שלי שזה בסדר, היום יום מנוחה. קחו את השמש בראש שלי ופשוט אל תעשו כלום. אתן כאלה בסדר כל הזמן, מגיע לכן גם שקט ממני לפעמים.
כן זה קורה גם לי שהמילים נאלמות, אבל יש לי תחושה שהן יחזרו אלי, מאווררות הרבה יותר."

מה אני עושה כשהמילים רוצות לנוח?

מבינה שבשביל לתת אני צריכה לדעת גם לקבל. לקרוא. להקשיב וללמוד.
אספתי וריכזתי את כל מה שנותן לי השראה, כלים וידע וגם סתם מעניין, מוזמנים להעתיק.

ספרים רבותיי ספרים

הנה רשימה הספרים שמונחים אצלי על השולחן.
את חלקם קראתי ומירקרתי וסימנתי וחזרתי ואני גם מצטטת בסדנאות, על חלקם רפרפתי וחלקם הם לגמרי מי שאני היום.

"מיקרו קופי" של כנרת יפרח שהוא תמצית הסיפור ומומלץ למי שבדיוק בונה אתר וגם למי שלא.
"ציפור ציפור" של אן למוט על תהליך הכתיבה ולמה זה בכלל לא כמו שחושבים.
"הזכות לכתוב" של ג׳וליה קמרון שכתבה את "דרך האומן" שמעבר לתרגילי כתיבה גם נותנת מבט נוסף על משמעות הכתיבה.
"סיפור" של רוברט מקי על מרכיבי הסיפור ותורת הסטוריטלינג
"מסע במילים" של חגית אלמקייס יומן עם 365 תרגילי כתיבה בהתאם ליום, לתקופה ולעונות השנה, מלא בהשראה.
"ארגז הכלים" של ורד מוסנזון שבזכותו נכנסתי בכלל לעולם הזה והוא מצליח לעשות סדר ולתת הגיון בדבר הכי מופשט שיש כמו שפה ורעיון.
וגם "התחילו לספר" של אסנת גואז על סטוריטלינג ו "אני רוצה הכל" של ליאור פרנקל שמעבר לזה שהכתב שם ממש קטן, יש בו כלים מאד פרקטיים.
ואחרון חביב, "חיים שלי" של עינת נתן על אמהות ועל כל כך הרבה מעבר.

"יש דלת שכולנו רוצים לעבור דרכה, והכתיבה יכולה לעזור לכם למצוא אותה ולפתוח אותה. כתיבה יכולה לתת לכם מה שנותנת הבאה ילד לעולם, היא תגרום לכם להתחיל לשים לב, היא יכולה לעזור לכם להתרכך, יכולה להעיר אתכם. אבל פירסום ספר לא יעשה אף אחד מהדברים הללו. אתם לעולם לא תצליחו להיכנס."
מתוך "ציפור ציפור" של אן למוט

עם כל היופי שיש בספרים והשער שיש בכל אחד מהם לעולם אחר, אתם לא באמת מצליחים לדמיין אותי נחה על ערסל עם משקה קר ושוקעת לי בספר טוב. נכון?

ברוכים הבאים לעולם התוכן שממלא את חיי החדשים – הפודקאסט

תקשיבו זה גאוני כמו טופו עם בזיליקום.
פתאום אני עושה את כל פעולות הבית בחדווה יתרה ויש שמספרים שזה אפילו גורם לריצה בשדות להיות ממש מהנה.
הבעיה שהם נגמרים לי מהר מדי ואז אני חוזרת לשמוע את אותם פרקים שוב, המזל שיש פרקים שכדאי ורצוי לחזור אליהם. ואלו הם:

"חושבים טוב" של יהודית כץ על פסיכולוגיה חיובית. בגדול פשוט תקשיבו לכל הפרקים (רצוי גם פעם שניה) בקטן אני ממליצה על כל כך הרבה פרקים שפשוט תתחילו באחד ואיזה כייף לכם 🙂
"היסטוריה לילדים" בהגשת יובל מלחי. הילדים שלי כבר השלימו עם זה שהם על הפנים בהיסטוריה. והאמת, אני לא מאשימה אותם, זה כל כך משעמם. ככה חשבנו עד שבנסיעה ארוכה בחו"ל התחלנו להקשיב לפודקאסט הזה והתמכרנו. כולנו יחד. השיא הראשון היה כשהגדול שלי שלח לי הודעה שמתחילה במשפט "צדק אריסטו" והשיא השני היה כשקיבל שבוע שעבר 86 במבחן לפני בגרות אחרי שסיים את שנה שעברה בשיא של 40.
"פופקורן" עם ליאור פרנקל – כבר כתבתי בקבוצה שלו "אנשי העולם החודש" שכל פעם שאני מקשיבה לפרק, אני ישר מדמיינת איך הוא מראיין אותי וכבר יש לי כישלון להתחיל איתו את הראיון. יש לט מרואיינים מפתיעים ומרתקים ומדי פעם יש ראיון באנגלית (אז תרגישו ממש על גג העולם) ממליצה מאד על הראיון מלא ההשראה עם נטלי פרנק – לחיות כאילו זה יומך האחרון.
"קליקבילי" עם יואל דורון – בואו נגיד שבכללי זה תחום שקצת פחות מדבר אלי ועדיין ממליצה להקשיב לראיון עם בר אומנסקי על קהילות ולראיון המצויין עם מרינה קיגל על כתיבה שיווקית.
"שיר אחד" של כאן – הסיפור מאחורי כל שיר. מרתק. תקשיבו ליובל דיין ולשלומי שבן.
"אמא אמא" עם עינת נתן והילה קורח – כבר קלטתם שאני מעריצה שרופה של עינת נתן, אז גם הקול שלה נוסף על הכל סופר מרגיע וביחד עם הילה הבלתי אנושית, זה פשוט תענוג צרוף.
"חצי שעה של השראה" עם ערן גפן – מעניין לפרקים, תלוי במרואיין. הדהים אותי הראל ויזל שיש לו תשובה עם סימן קריאה על כל שאלה.

ואחרי כל זה, החלטתי שכדאי שאלמד משהו חדש וכמו כל שנה, גם השנה אני לומדת כתיבה, הפעם זאת סדנת כתיבה למטפלים (גם אני שאלתי איך זה קשור אלי) עם ענת הררי המקסימה אצל פאולה שאמרה שאני חיבת לבוא אז באתי.

זה פשוט מדהים בעיני, כמה תוכן חינמי ואיכותי יש לעולם לתת לנו וכמה חושים יש לנו בשביל לקלוט הכל.
מוזמנים לשתף פה בהמלצות שלכם על ספרים, פודקאסטים וגם הרצאות, סדנאות וכל דבר שיעזור לכולנו להתפתח ולמצוא את המילים האבודות שלנו.