מילה שלי

כל מה שרציתם לדעת על קהילות – פוסט אורח עם ליאת ורדי בר

נראה לי שאין מישהו על הפלנטה שלא יודע מי זאת ליאת ורדי בר (אם יש, זה זה הזמן להכיר) ועדיין, כשמנסים להסביר מי זאת ליאת, המילים מתבלבלות והיא מצליחה שוב לחמוק לנו בין ההגדרות.

אז החלטתי פשוט להזמין אותה הנה.
גם כדי להכיר אותה טוב יותר וגם כדי ללמוד ממנה על "קהילות", בכל זאת היא יסדה את "השוות" שאין ספק שהיא אחת הקהילות השוות והשימושיות שיש לנו היום.

למי שלא מכיר קהילת השוות נוסדה עי ליאת ורדי בר בקיץ 2011 ומונה כיום מעל 100,000(!) חברות בארץ ובעולם. הקהילה מיועדת לנשים מגיל 18 ופועלת כדי לחבר בין נשים למקום בו הן גרות, לצקת מחדש תוכן למונח "קהילה", לפוגג בדידות ולסייע לעסקים קטנים ובינוניים מקומיים להתחבר לקהילה ולצמוח יחד.

המילה "קהילה" הפכה להיות קצת משומשת לאחרונה, אבל יש רק כמה אנשים (ובואו נודה על האמת, בעיקר נשים) שבאמת חיות אותה לעומקה ולרוחבה.

אני מזמינה אתכם לצלול לעולם הקהילות שיש בו בעיקר רצון לחזור לתחושת ה"ביחד" ולעולמה המעורר השתאות של ליאת, שהיום אני יכולה להגיד שהיא פשוט רוצה לעשות את החברה שלנו קצת יותר טובה וזה הכל. וזה המון.

יאללה מתחילים.

ליאת ורדי בר – מי את?

בקצרה – יזמית קהילתית חברתית. יועצת ומלווה חברות, ארגונים ועצמאיים בהקמת קהילות כדי להניע תהליכים חברתיים, לשנות מציאות קיימת וליצור חדשה.

אני קמה בבוקר כדי ליצור קהילות, לרתום אנשים למען מטרות, להניע אותם לשנות את החברה בה אנחנו חיים במטרה לעשות את העולם לטוב יותר.זה מה שאני אוהבת, יודעת ועושה.

כל יום קצת. בכפכפים.

מפגש מנהלות קהילת השוות בארץ ובעולם. צילום: Gali-Eytan-Photographer

מה הופך את קהילת השוות שהקמת לכזאת שווה?

הקמתי את השוות לפני שש שנים מתוך צורך פרטי שלי: לא להיות לבד, להפסיק להרגיש בודדה, להקים קהילה ולהרגיש "חלק מ". חשבתי אז שזה צורך אגואיסטי שלי.
היום אני מבינה שזה צורך בינלאומי, ללא הבדלי דת, גזע, גיאוגרפיה ועיסוק.

הסיבה העיקרית שבעטיה קהילת השוות צומחת במהירות כזו, היא ללא ספק בגלל שדבר לא השתנה במוטיבציה ובחזון העל: לחבר בין נשים למקום בו הן גרות, לצקת מחדש ערך ותוכן למושג "קהילה", לחבר בין עסקים מקומיים לקהילה, להצמיח כלכלה מקומית ולייצר חוסן חברתי באמצעות קהילה וחיבורים.

זהו. פשוט, כן, אמיתי ועונה על צורך כל כך בסיסי.

חברות שלי יודעות שאם רוצים להסב את תשומת ליבי או לגרום לי להפוך את העולם צריך רק לומר לי: "היא לבד"
הדבר הבא שיקרה הוא שאתניע ואכנס מייד לפעולה. זו מוטיבציית העל שלי, זו שליחותי (אחת מהן) על הכדור שלנו.

בנוסף לזה, בקהילות שלנו יש קסם מהסוג המדבק: אחוות קהילה, הדדיות, נתינה ללא תנאי, ערבות הדדית ועשייה קהילתית וחברתית בלתי פוסקת. בכל קהילה מתרחשים קסמים, לא פחות, בכל יום.

אחד מאינסוף הפרויקטים החברתיים בקהילת השוות. עיצוב: שרון פרכנר דוידוביץ.

מה גורם לשוות להיות מעולה באזור אחד ופחות באזור אחר?

וואוו, כמה זמן יש לכן? אני יכולה להעביר על זה מסלול שלם באוניברסיטה!
התשובה מורכבת מכל כך הרבה אלמנטים והלוואי והיה לי מספיק זמן (או ריטלין) כדי לכתוב עליה לפחות תזה.

אני אתחיל בדבר החשוב ביותר: המנהלות. הנשים שמובילות את הקהילה, עומדות בראשה, מנצחות על התזמורת האנושית המורכבת הזו-להן יש השפעה דרמטית על עתיד ו"הצלחת" קהילה.

בשאלה שלך מתחבא אחד הנושאים המדהימים: כל אזור שונה בתכלית מהאחר.
נתקלתי במקרים של ערים או מקומות שקרובים אחד לשני גיאוגרפית ועדיין מתנהלים באופן שונה דרמטית.
יש לזה כמה סיבות:

הסיבה הראשונה – בשלות

יש אזורים שבשלים יותר לצמיחה של קהילה ועפים עם קהילה במהירות שיא, כאילו רק חיכו שאחת כזו תופיע, תל אביב היא דוגמא מעולה. כשרוני לוין הציעה לפתוח את קהילת השוות של תא יפו – צחקתי בקול רם ואמרתי לה שאני מברכת אבל מאד סקפטית. והיום אני יכולה להגידשתל אביב רולזזזזזזזז!!! זו אחת הקהילות הכי תוססות שיש לנו, הטרפיק שם היסטרי, המעורבות מדהימה ומעוררת השראה והאדוות שלה בלתי נתפסות.

תל אביב היתה בשלה לקהילה מהסוג שלנו. העירייה משקיעה משאבים תשומות וכוח אדם אדיר בשנתיים האחרונות במיוחד בנושא הקהילה וזה מורגש.

הסיבה השניה – אופי התושבות

לכל מקום יש אופי משלו.
השוות היא קהילה מבוססת מיקום ולכן המנהלות חייבות להיות תושבות ורצוי שחלק מהן יכירו את האזור היטב ותקופה ארוכה ולא שכולן יהיו תושבות חדשות. יש מקומות שבהם ההתנהלות התושבית (המצאתי מילה כרגע לדעתי) היא מסוג מאד מסויים: יותר מסוייגת, חשדנית, סקפטית ומורגלת בהתנהלות מסוג מסויים.

כניסה של קהילה כמו שלנו לאזור מסוג כזה היא מטלטלת והרבה פעמים גם מתסכלת עבור המנהלות..
זה לוקח זמן, הקמת קהילה היא מערכת יחסים לכל דבר וענין.

הסיבה השלישית – אופי המקום הגיאוגרפי

חשבתי שההבדלים יהיו בעיקר בין העיר לכפרים/קיבוצים. טעיתי.

התהליכים שמתרחשים בשוק הדיור והנדלן ויוקר המחייה, האיצו תהליך, טבעי כנראה, של נהירת משפחות מהערים המרכזיות לפריפריה מה שיצר מיקס אנד מאץ' מבלבל מאד: מצד אחד בניה מטורפת ועליית מחירים ומהצד השני, "ותיקים" שמרגישים ש"לקחו" להם את השכונה/המושבה הישנה והטובה והמאד קהילתית בה גדלו ואותה הם מכירים.

השנה, המנהלות שמובילות קהילות במקומות מהסוג הזה יעבדו ביחד איתי כדי לגשר על הפערים.

לכל מקום יש את האופי שלו. עיצוב: שרון פרכנר דוידוביץ.

מה למדת מהשוות?

לא סיימתי תיכון ולא למדתי באוניברסיטה. השוות היא התואר הראשון והשני שלי וכנראה גם השלישי 🙂

הקמתי את השוות ללא תוכנית, מלבד לא להיות לבד.
אחד הגילויים הכי חשובים מבחינתי היה להבין  במה אני פחות טובה, חזקה ומבינה.
גיליתי מה אני לא אוהבת, במה אני משקיעה אנרגיות מיותרות שעדיף שיופנו לאאוטסורס או פשוט למשהי אחרת שחזקה ואוהבת את זה.

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי ועודני לומדת הוא להפסיק לשפוט

כמנהלת קהילה אני מאמינה שזו התכונה שהכי מעיבה על יכולות הניהול שלך.
אני לא יכולה לומר שהצלחתי לגמרי, אני כן יכולה להעיד על עצמי שברגע שיש לי חשש שאני שופטת, אני מדליקה את האור ובדוקת עם עצמי אם אכן כך המצב.

דבר נוסף וחשוב שלמדתי הוא את חשיבות השיתוף והדיאלוג

עברתי ילדות ונערות לא פשוטות בכלל.
למרות שתמיד הייתי מוקפת, הרגשתי לבד ובחוויה שלי הייתי מאז ומתמיד לא ברורה, לא מובנת, אחרת ומוזרה.
זה משהו שמלווה אותי ברמה כזו או אחרת עד היום ואחד הדברים שאני לומדת, בזכות המנהלות שאתי הוא החשיבות שבדיאלוג ובשיתוף.

אני סוליסטית מאז שאני זוכרת את עצמי, מן תחושה פנימית קמאית של "גם כך אף אחד /ת לא יבינו אותי אז למה לטרוח". למרבה האירוניה, גם לי יש "קבוצת שוות"
המנהלות שאתי, כולן חברות בקבוצה למנהלות קבוצה, שם אנחנו מתלבטות, משתפות, חושבות וצומחות ובזכותן אני לומדת כמה חשוב לא לעבוד בוואקום אלא לפתוח שורות, לאפשר לעוד מוחות ויכולת להכנס פנימה וכנראה שגם לשחרר את הקול הפנימי הזה אצלי שמכיר ויודע רק לבד.

חלק מהעשיה של ליאת כיום – קורס מנהיגות ומנהלות קהילה לתושבות יפו ג

למי מתאים לנהל קהילה?

יותר קל לי לענות הפעם בדרך השלילה: למי לא?

כשאני עובדת עם מותגים למשל, אחד הדברים הראשונים שאני מבהירה הוא שאם הם באמת רוצים קהילה הם יצטרכו לעבור מ- Whats in it for me ל – What can I do for you

קהילה היא ססמוגרף. אם כוונותיכם אינם טהורות (ובטהורות אני מתכוונת על השולחן, ידועות ומדוברות) זה כנראה לא יילך. גם אם ייראה שזה תופס תאוצה, יהיה כנראה רגע בו הכוונות הנסתרות יעלו ויפגשו את הקהילה שלכם שתרגיש נבגדת.

זה לא אומר בשום אופן שקהילה שנבנית מלכתחילה עם כוונות ספציפיות -מסחריות/עסקיות/אחרות לא תעבוד, ממש לא. זה פשוט אומר שהדברים צריכים להיות ברורים ולא נסתרים. קהילה קולטת הכל.

למי עוד לא?

קהילה היא לא סטוץ. זו מערכת יחסים שדורשת יחס, תשומת לב, אורך רוח וסבלנות. אם את לא אדם שמסוגל להכיל ויכוחים, חוסר הסכמות ודעות שונות משלך, אל תכנסי להרפתקאה הזו מלכתחילה או חפשי את המנהלות שישלימו אותך.

טוב נו, למי כן?

למי שיש יכולת הכלה וסבלנות, למי שמסוגלת להכיל מצבים מורכבים ולא (תמיד) להתערב או לסגור את הדיון, למי שיש יכולות בינאישות גבוהות ורגישות סביבתית שמאפשרת להבין את הסאב טקסט, למי שהאגו לא מניע אותה ולמי שיש זמן פנוי או הפתעת קשב וריכוז 🙂

לוח משרות המיזם האחרון בשוות – איך לא חשבו על זה קודם? עיצוב: שרון פרכבר דוידוביץ ניהול פרויקט ותכנות: הדר ביסמוט.

ולמי שרוצה, יש לך את כללי הזהב?

לתפיסתי, הקמת קהילה מבחינת הסטפינג סטונס – לא שונה במאום מהקמת עסק או מיזם.

עם זאת, לא תמיד יודעים למה איך כמה ולמה.
יכולה לקום מישהי בבוקר ולהחליט שהיא חייבת קהילה או חסרה לה אחת ולהתקדם תוך כדי תנועה. לא תמיד (כמו במקרה שלי ושל השוות) יש תוכנית וחזון, לפעמים הדברים נרקמים תוך כדי תנועה, אבל עדין חשוב מאד להקפיד על הפרמטרים: חוקים, אמנה וחזון שיתעדכנו תוך כדי תנועה.

הכי חשוב זה – למה?

נסו לדייק את הלמה. למה אתן רוצות להקים קהילה? אבל באמת למה. מציעה לעבור את התהליך הזה עם עוד אנשים שקרובים אלייך ומכירים אותך באמת.

מה השם של הקהילה? אך יקראו לה?
דמייני אנשים מדברים או מספרים עליה ומתארים אותה – באיזה קיצור או תיאור הם ישתמשו?

מה החזון והמטרות שלה?

לייצר קהילה למספרי הסיפורים של ישראל: האם זו קהילת שיתוף ידע? ארגז כלים? האם זו קהילה שבה כשאת חולה וצריכה מחליף תרגישי מספיק בנוח לבקש שם? האם זו קהילה שיכולה להעניק הטבות לחברי/ותיה? האם יהיו בה מספיק חברים/ות שיתאגדו?

מי קהל/י היעד של הקהילה?

נשים? גברים? הורים? מורים/ות? רקדני הורה מקצועים? יוטיובריות/ים?
ככל שתדייקו בקהל היעד כך יהיה לכן קל יותר להגיע אליו ולכבוש אותו. זכרו שכמו בפרסום: ריבוי מסרים משיג את המטרה ההפוכה: כלום ושום דבר.

מי המתחרים שלכן?

יש אינפלציה של קבוצות הורים אצלכן בשכונה? צריך עוד אחת? אם החלטתן שכן, מה הבידול שלכן, למה שההורים יצטרפו לשלכן ולא לעשר האחרות? מהם עקבי אכילס של המתחרים? איפה יש לכן יתרון?

אמנה, חוקים וחזון

רשמו אותם ודייקו אותם, הקהילה שלכן זקוקה גם לחוקים ולהגדרות, בלעדיהם מהר מאד הולכים לאיבוד ונכנסים לפינות. אפשר ומומלץ לדייק ולשנות תוך כדי תנועה אבל לא להתחיל בלעדיהם.

ואם אין לנו קהילה שלנו, איך הכי נכון לעשות את זה בקהילות אחרות?

המילה "קהילה" סובלת משימוש יתר בשנה האחרונה. אני שמה לב שיש בלבול בקרב היוזרים/יות בהבדל שבין קבוצה/עמוד לקהילה. לא כל קבוצה היא קהילה ולא כל קהילה מאפשרת כל מה שבא לך באותו הרגע לעשות או לכתוב.

קיימת רגישות רבה היום לאנשים שעושים שימוש בפידים של קבוצות/קהילות לצרכי פרסום. גלויים או נסתרים.
אני רואה לא מעט מקרים שבהם חברת קהילה עוברת עם אותו הפוסט בקופי פייסט בחמש/עשר/לפעמים עשרים קבוצות או קהילות. זו אחת הטעויות הכי נפוצות בספר.

  1. דייקו את הבחירה שלכן בקהילות בהן אתן חברות.
  2. אחרי שדייקתן את הבחירה, השקיעו כמה דקות בקריאה של חוקי הקהילה וכבדו את חוקי המקום.
  3. זכרו שגם במקרה הזה, תשלמו מחיר על חוסר אותנטיות, הפרה של הכללים וגם חוסר השתתפות בשוטף.

אני יכולה לספר לכן שחברות קהילה שלוקחות חלק פעיל בשוטף, עונות לשאלות של חברות קהילה, מסייעות גם ללא תגמול, מעניקות מהידע שלהן ומהזמן שלהן לחברות הקהילה זוכות בגדול. העסקים שלהן משגשגים והן זקוקות פחות ופחות לפרסום קונבציונלי.

אנשים רגישים מאד לסאב טקסט. קחו חלק פעיל, הגיבו לענין, כבדו את החוקים, הציעו לעזור, אל תפרסמו את עצמכן "על הדרך", סמכו על חברי/ות הקהילה שהשם שלכן ייצרב להן בתודעה בשל כל העשייה שלך בשוטף ולא כי צירפת לינק מעצבן לשרשור בנושא טוב לב.

עיצוב: העיצוביה

שאלה אחרונה, איך את רואה את עתיד הקהילות?

אחד המוחות האהובים עלי שייך ל Gerd Leonhard – עתידן מדיה ומוזיקה וחוקר בלתי נלאה של עתידנות טכנולוגית מול אנושית. לנרד מתמצת את מה שאני חושבת על עתיד הקהילות במשפט אחד:

Whatever can be digitized, automated and virtualized, will be – and anything that cannot be digitized or automated will become extremely valuable (i.e. our uniquely human qualities).

כל עוד יש בני אדם, הצורך בקהילות משגשגות וחזקות רק יגבר.
הטכנולוגיה הולכת ומשתכללת, מחשבים יחליפו כמעט הכל ועדיין: מגע של יד על כתף שפופה, שיחת מוטיבציה עם חברה וקבוצה של אנשים שמשפצת מבנה קהילתי – לעולם לא יוחלפו עי מכונות, לא הם ולא ההרגשה שהן נותנות.

אנחנו כאן כדי להשאר.

ולי נשאר רק להוסיף שאיזה מזל שזה ככה.

תגובות: